הָב֣וּ לָ֠כֶ֠ם אֲנָשִׁ֨ים חֲכָמִ֧ים וּנְבֹנִ֛ים וִידֻעִ֖ים לְשִׁבְטֵיכֶ֑ם וַאֲשִׂימֵ֖ם בְּרָאשֵׁיכֶֽם׃

הבו לכם. הַזְמִינוּ עַצְמְכֶם לַדָּבָר:

אנשים. וְכִי תַעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ נָשִׁים, מַה תַּ"לֹ אֲנָשִׁים? צַדִּיקִים, כְּסוּפִים:

חכמים ונבנים. מְבִינִים דָבָר מִתּוֹךְ דָּבָר; זוֹ הִיא שֶׁשָּׁאַל אֲרִיּוֹס אֶת רַבִּי יוֹסֵי מַה בֵּין חֲכָמִים לִנְבוֹנִים? חָכָם דּוֹמֶה לְשֻׁלְחָנִי עָשִׁיר, כְּשֶׁמְּבִיאִין לוֹ דִּינָרִין לִרְאוֹת רוֹאֶה, וּכְשֶׁאֵין מְבִיאִין לוֹ יוֹשֵׁב וְתוֹהֵא, נָבוֹן דּוֹמֶה לְשֻׁלְחָנִי תַּגָּר, כְּשֶׁמְּבִיאִין לוֹ מָעוֹת לִרְאוֹת רוֹאֶה, וּכְשֶׁאֵין מְבִיאִין לוֹ, הוּא מְחַזֵּר וּמֵבִיא מִשֶּׁלּוֹ (ספרי):

וידעים לשבטיכם. שֶׁהֵם נִכָּרִים לָכֶם, שֶׁאִם בָּא לְפָנַי מְעֻטָּף בְּטַלִּיתוֹ, אֵינִי יוֹדֵעַ מִי הוּא וּמֵאֵי זֶה שֵׁבֶט הוּא, וְאִם הָגוּן הוּא, אֲבָל אַתֶּם מַכִּירִין בּוֹ, שֶׁאַתֶּם גִּדַּלְתֶּם אוֹתוֹ, לְכָךְ נֶאֱמַר וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם (ספרי):

בראשיכם. רָאשִׁים וּמְכֻבָּדִים עֲלֵיכֶם - שֶׁתִּהְיוּ נוֹהֲגִין בָּהֶם כָּבוֹד וְיִרְאָה:

ואשמם. חָסֵר יוֹ"ד, לִמֵּד שֶׁאַשְׁמוֹתֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל תְּלוּיוֹת בְּרָאשֵׁי דַּיָּנֵיהֶם, שֶׁהָיָה לָהֶם לִמְחוֹת וּלְכַוֵּן אוֹתָם לַדֶּרֶךְ הַיְשָׁרָה (ספרי):

הָבוּ לְכוֹן גֻבְרִין חַכִּימִין וְסוּכְלְתָנוּן וּמַדְעָן לְשִׁבְטֵיכוֹן וֶאֱמַנִנוּן רֵישִׁין עֲלֵיכוֹן

הבו. מלה זרה והיה הה״‎א ראוי להתנועע בשו״‎א ופת״‎ח:

וידועים. שהם היו ידועים שיכירום הכל:

ואשימם ואשמם חסר יו״‎ד ה״‎ג בפרש״‎י. והסופרים מצאו בתחלה בפרש״‎י יו״‎ד וי״‎ו ונקודה אחת על הוי״‎ו כדי להשלים התבה כענין זה י״‎ו והיו סבורים שהוא אלף והרגילו מהיום הזה לכתוב חסר א'.

הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים וְגוֹ׳. מִתְּחִלָּה תָּלָה בָּהֶם בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁיִּהְיוּ מְמֻנִּים מֵהֶם, וְאַחַר כָּךְ אָמַר: ״וַאֲשִׂימֵם בְּרָאשֵׁיכֶם״, מַשְׁמָע שֶׁמִּפִּי מֹשֶׁה יִהְיוּ מְמֻנִּים. וְעוֹד, בֵּי״ת שֶׁל ״בְּרָאשֵׁיכֶם״ מַה טִּיבוֹ? כִּי הָיָה לוֹ לוֹמַר: ״וַאֲשִׂימֵם רָאשֵׁיכֶם״. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה דָּרְשׁוּ (ספרי א יג) שֶׁאַשְׁמַת הָעָם תְּלוּיָה בְּרָאשֵׁיהֶם. אָמְנָם צָרִיךְ לְפָרֵשׁ זֶה כְּפִי הַפְּשָׁט. וְאוֹמַר, כִּי הָרָאשִׁים שֶׁהִזְכִּיר אֵינָן הַדַּיָּנִים, כִּי אִם נְשִׂיאֵי הַשְּׁבָטִים. וְאָמַר מֹשֶׁה: אַתֶּם יֵשׁ בְּיֶדְכֶם כֹּחַ לְמַנּוֹת דַּיָּנִים שֶׁיִּהְיוּ רוֹדִים בְּשִׁבְטֵיכֶם, אֲבָל אֵין בָּכֶם כֹּחַ לְהַשְׁלִיטָם גַּם עַל הַנְּשִׂיאִים, כִּי אִם אֲנִי. וְעַל כֵּן אָמַר: אַתֶּם הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים וְכוּ׳ לְשִׁבְטֵיכֶם, שֶׁיִּהְיוּ רוֹדִים בְּכָל שִׁבְטֵיכֶם, וַאֲנִי אֲשִׂימֵם גַּם בְּרָאשֵׁיכֶם, שֶׁיִּהְיוּ רוֹדִים גַּם בַּנְּשִׂיאִים שֶׁהֵם רָאשֵׁיכֶם.

הָבוּ לָכֶם וְגוֹ׳. אָמַר לָכֶם לְהַקְדִּים טַעַם מַאֲמַר ״לְשִׁבְטֵיכֶם״, כִּי זֶה מֵהַנָּאוֹת לָכֶם כְּשֶׁיִּהְיֶה כָּל שֵׁבֶט שׁוֹפְטָיו מִמֶּנּוּ. וְעַיֵּן מַה שֶׁכָּתַבְתִּי בְּפָרָשַׁת פִּנְחָס בְּפָסוּק ״יִפְקֹד ה׳ אֱלֹהֵי הָרוּחוֹת אִישׁ עַל הָעֵדָה״ וְגוֹ׳ (במדבר כז:טז), וְשָׁם תַּשְׂכִּיל אוֹפֶן הַנָּאוֹת שֶׁיֵּשׁ בַּדָּבָר הַזֶּה, וְהוּא אָמְרוֹ ״לָכֶם״.

וַאֲשִׂימֵם וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, הֲגַם שֶׁאֲנִי אוֹמֵר לָכֶם ״הָבוּ לָכֶם״ שֶׁאַתֶּם הֵם הַבּוֹחֲרִים אוֹתָם, לֹא יִהְיֶה תַּחַת מַאֲמַרְכֶם וְרִשְׁיוֹנְכֶם, אֲנִי אָשִׂים אוֹתָם לְרָאשִׁים עֲלֵיכֶם לִרְדּוֹתְכֶם בְּמַקֵּל וּבִרְצוּעָה.