דְּבָרִים א׳ · מ״ג

וָאֲדַבֵּ֥ר אֲלֵיכֶ֖ם וְלֹ֣א שְׁמַעְתֶּ֑ם וַתַּמְרוּ֙ אֶת־פִּ֣י יְהֹוָ֔ה וַתָּזִ֖דוּ וַתַּעֲל֥וּ הָהָֽרָה׃

במילים פשוטות

משה מספר: ואדבר אליכם ולא שמעתם, ותמרו את פי ה׳ ותזידו ותעלו ההרה. אונקלוס מתרגם ״וסרבתון על גזרת מימרא דה׳ וארשעתון וסלקתון לטורא״, כלומר סירבתם והרשעתם ועליתם. אור החיים מבאר ש״ותמרו ותזידו״ מלמד שני דברים: שהמרו את פי ה׳ שאמר להם שלא לעלות, ועוד שהיה בכך זדון מיוחד, שכן הם עצמם הגישו את עצמם לפני אויביהם, ובכך גילו את זדון לבם. הפסוק מדגיש את חומרת חטא המעפילים: לא רק שלא שמעו לאזהרת משה, אלא עלו במזיד ובניגוד מפורש לצו ה׳, וכך הוסיפו חטא על חטא.
מבוסס על אונקלוס, אור החיים · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וּמַלֵלִית עִמְכוֹן וְלָא קַבֶּלְתּוּן וְסָרֶבְתּוּן עַל גְזֵרַת מֵימְרָא דַיְיָ וְאַרְשַׁעְתּוּן וּסְלֶקְתּוּן לְטוּרָא

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

וַתַּמְרוּ וְגוֹ׳ וַתָּזִידוּ. פֵּרוּשׁ: הִמְרוּ פִּי ה׳ שֶׁאָמַר לָהֶם שֶׁלֹּא לַעֲלוֹת, וְעוֹד שֶׁהָיָה עִנְיָן שֶׁתַּחְשְׁשׁוּ בְּיוֹתֵר שֶׁלֹּא לְהַמְרוֹת, כִּי הוּא הַגָּשַׁתְכֶם לִפְנֵי אוֹיְבֵיכֶם, וְזֶה יַגִּיד זְדוֹן לְבַבְכֶם, וְהוּא אָמְרוֹ וַתָּזִידוּ וְגוֹ׳. עוֹד יִרְצֶה לוֹמַר שֶׁלֹּא עָשׂוּ הָעֲלִיָּה לָהָר לְעוֹצֶם הַהַבְטָחָה בַּה׳ כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם תִּקּוּן לְמִיעוּט הַבְטָחָה וֶאֱמוּנָה שֶׁהָיָה לָהֶם בַּה׳ עַד שֶׁאָמְרוּ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל חָס וְשָׁלוֹם לְהַצִּילָם וּלְהוֹרִישׁ הָעַמִּים, אֶלָּא בְּזָדוֹן עֲשִׂיתֶם הַדָּבָר בְּלֹא מַרְדּוּת וְהַכְנָעָה וּבַקָּשַׁת תִּקּוּן לִפְנֵי ה׳, לָזֶה ״וַיֵּצֵא הָאֱמוֹרִי״ וְגוֹ׳.

מקור: ספריא · נחלת הכלל