דְּבָרִים א׳ · מ״ה

וַתָּשֻׁ֥בוּ וַתִּבְכּ֖וּ לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑ה וְלֹֽא־שָׁמַ֤ע יְהֹוָה֙ בְּקֹ֣לְכֶ֔ם וְלֹ֥א הֶאֱזִ֖ין אֲלֵיכֶֽם׃

במילים פשוטות

העם שב ובכה לפני ה׳, אך ה׳ לא שמע בקולם ולא האזין אליהם. רש״י מבאר בלשון חריפה שכביכול עשו ישראל את מידת רחמיו של ה׳ כאילו אכזרית - כלומר במעשיהם גרמו לכך שה׳ לא ייענה לבכיים ולתפילתם. חזקוני מקשר את הפסוק לפרשת שלח, שבה נאמר ״ויתאבלו כל העם מאוד״, ומעיר על סדר הכתובים. אונקלוס מתרגם ״ולא קביל ה׳ צלותכון״. הפסוק מלמד שהחרטה והבכי באו מאוחר מדי: לאחר שהעם חטא בחטא המרגלים ובחטא המעפילים, לא הועילה עוד תפילתם, שכן העת לתיקון כבר חלפה, וזוהי אחת מתוצאות ההתעקשות בחטא.
מבוסס על רש״י, חזקוני · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

ולא שמע ה' בקלכם. כִּבְיָכוֹל עֲשִׂיתֶם מִדַּת רַחֲמָיו כְּאִלּוּ אַכְזָרִי:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְתַבְתּוּן וּבְכִיתוּן קֳדָם יְיָ וְלָא קַבִּיל יְיָ צְלוֹתְכוֹן וְלָא אַצֵית לְמִלֵיכוֹן

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

ותשבו ותבכו הוא שנאמר בפ׳‎ שלח ויתאבלו כל העם מאד. ודינו להיות נכתב תכף אחר וסעו לכם המדברה דרך ים סוף.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

וַתָּשׁוּבוּ וַתִּבְכּוּ וְגוֹ׳ וְלֹא שָׁמַע ה׳ וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת כַּוָּנַת הַכָּתוּב, אִם הַכַּוָּנָה בָּזֶה שֶׁשָּׁבוּ מֵהַמִּלְחָמָה וַיִּבְכּוּ עַל מַה שֶׁהִכּוּ מֵהֶם הָאֱמוֹרִיִּים, אֵין יָדוּעַ מְכֻוָּן הַסִּפּוּר בָּזֶה. גַּם אָמְרוֹ וְלֹא שָׁמַע וְגוֹ׳ וְלֹא הֶאֱזִין וְגוֹ׳ אִם הַבְּכִי הָיָה עַל צָרָה שֶׁעָבְרָה עֲלֵיהֶם, מַה מָקוֹם לְמַאֲמָר זֶה. אָכֵן נִרְאֶה שֶׁכַּוָּנַת הַכָּתוּב הִיא שֶׁאַחַר שֶׁהִכּוּם הָאֱמוֹרִיִּים נִכְנְעוּ לִפְנֵי ה׳ וְשָׁבוּ בִּתְשׁוּבָה גַּם בִּבְכִי עַל עָוֹן כְּמִשְׁפַּט הַשָּׁבִים, וְאַף עַל פִּי כֵן גָּדְלָה צַחֲנָתָם שֶׁלֹּא שָׁמַע ה׳ תְּשׁוּבָתָם וְלֹא הֶאֱזִין לִבְכִיָּתָם.

מקור: ספריא · נחלת הכלל