דְּבָרִים א׳ · ז׳

פְּנ֣וּ ׀ וּסְע֣וּ לָכֶ֗ם וּבֹ֨אוּ הַ֥ר הָֽאֱמֹרִי֮ וְאֶל־כׇּל־שְׁכֵנָיו֒ בָּעֲרָבָ֥ה בָהָ֛ר וּבַשְּׁפֵלָ֥ה וּבַנֶּ֖גֶב וּבְח֣וֹף הַיָּ֑ם אֶ֤רֶץ הַֽכְּנַעֲנִי֙ וְהַלְּבָנ֔וֹן עַד־הַנָּהָ֥ר הַגָּדֹ֖ל נְהַר־פְּרָֽת׃

במילים פשוטות

בפסוק ה׳ מצווה את ישראל לפנות ולנסוע אל הר האמורי ואל כל שכניו, ומפרט את אזורי הארץ: הערבה, ההר, השפלה, הנגב וחוף הים, ארץ הכנעני והלבנון עד נהר פרת. רש״י מפרש כל אזור בפני עצמו - ״בערבה״ הוא מישור של יער, ״בהר״ הוא הר המלך, ״בשפלה״ היא שפלת הדרום, ו״בחוף הים״ הם אשקלון ועזה. אבן עזרא מבאר ש״פנו״ פירושו עזבו את המקום הזה, ו״וסעו לכם״ הוא דרך לשון המקרא. הפסוק מתאר את גבולות הארץ המובטחת ואת הקריאה לרשת אותה במלואה.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

פנו וסעו לכם. זוֹ דֶּרֶךְ עֲרָד וְחָרְמָה:

ובאו הר האמרי. כְּמַשְׁמָעוֹ:

ואל כל שכניו. עַמּוֹן וּמוֹאָב וְהַר שֵׂעִיר:

בערבה. זֶה מִישׁוֹר שֶׁל יַעַר:

בהר. זֶה הַר הַמֶּלֶךְ:

ובשפלה. זוֹ שְׁפֵלַת דָּרוֹם:

ובנגב ובחוף הים. אַשְׁקְלוֹן וְעַזָּה וְקֵיסָרִי וְכוּ' כִּדְאִיתָא בְּסִפְרֵי:

עד הנהר הגדל. מִפְּנֵי שֶׁנִּזְכָּר עִם אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל קוֹרְאוֹ גָּדוֹל, מְשַׁל הֶדְיוֹט אוֹמֵר "עֶבֶד מֶלֶךְ מֶלֶךְ", "הִדַּבֵּק לַשַּׁחֲוָר וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ", ״קְרַב לְגַבֵּי דְהִינָא וְאִדַּהֵן" (שבועות מ"ז):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

אִתְפְּנוּ וְטוּלוּ לְכוֹן וְעוּלוּ לְטּוּרָא דֶאֱמוֹרָאָה וּלְכָל מָגִירוֹהִי בְּמֵישְׁרַיָא בְטוּרָא וּבִשְׁפֶלְתָּא וּבִדְרוֹמָא וּבִסְפַר יַמָא אַרְעָא דִכְנַעֲנָאָה וְלִבְנָן עַד נַהֲרָא רַבָּא נַהֲרָא פְרָת

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

פנו. עזבו זה המקום וסעו לכם. דרך הלשון כמו לך לך:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

פנו וסעו לכם וגו׳‎ ראה נתתי לפניכם וגו׳‎ הוא שנאמר בפר׳‎ משפטים הנה אנכי שולח מלאך וגו׳‎ עד ושתי את גבולך וגו'.

בערבה היא הערבה שאמר למעלה.

מקור: ספריא · נחלת הכלל