דְּבָרִים א׳ · ט׳

וָאֹמַ֣ר אֲלֵכֶ֔ם בָּעֵ֥ת הַהִ֖וא לֵאמֹ֑ר לֹא־אוּכַ֥ל לְבַדִּ֖י שְׂאֵ֥ת אֶתְכֶֽם׃

במילים פשוטות

משה נזכר שבעת ההיא אמר לישראל שאינו יכול לבדו לשאת אותם. רש״י מדייק מהמילה ״לאמור״ שמשה אמר להם שאין הדבר מדעתו אלא מפי הקדוש ברוך הוא. עוד שואל רש״י: וכי לא היה משה יכול לדון את ישראל, אדם שהוציאם ממצרים וקרע להם את הים? אלא הכוונה שריבוי העם ותלונותיהם הכבידו על משה מנשוא. אבן עזרא מבאר ש״לא אוכל לבדי״ הוא כטעם הפסוק בפרשת יתרו ״לא תוכל עשוהו לבדך״. הפסוק פותח את סיפור מינוי הדיינים והשופטים כדי לחלוק את עול ההנהגה.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

ואמר אלכם בעת ההוא לאמר. מַהוּ לֵאמֹר? אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה לֹא מֵעַצְמִי אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, אֶלָּא מִפִּי הַקָּבָּ"ה (שם):

לא אוכל לבדי וגו'. אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא הָיָה מֹשֶׁה יָכוֹל לָדוּן אֶת יִשְׂרָאֵל? אָדָם שֶׁהוֹצִיאָם מִמִּצְרַיִם, וְקָרַע לָהֶם אֶת הַיָּם, וְהוֹרִיד אֶת הַמָּן, וְהֵגִיז הַשְּׂלָו, לֹא הָיָה יָכוֹל לְדוּנָם? אֶלָּא כָּךְ אָמַר לָהֶם, ה' אלהיכם הרבה אתכם - הִגְדִּיל וְהֵרִים אֶתְכֶם עַל דַּיָּנֵיכֶם, נָטַל אֶת הָעֹנֶשׁ מִכֶּם וּנְתָנוֹ עַל הַדַּיָּנִין; וְכֵן אָמַר שְׁלֹמֹה (מלכים א ג') "כִּי מִי יוּכַל לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ הַכָּבֵד הַזֶּה"; אֶפְשָׁר מִי שֶׁכָּתוּב בּוֹ (שם ה') "וַיֶּחְכַּם מִכָּל הָאָדָם", אוֹמֵר מִי יוּכַל לִשְׁפֹּט? אֶלָּא כָּךְ אָמַר שְׁלֹמֹה, אֵין דַּיָּנֵי אֻמָּה זוֹ כְדַיָּנֵי שְׁאָר הָאֻמּוֹת, שֶׁאִם דָּן וְהוֹרֵג וּמַכֶּה וְחוֹנֵק וּמַטֶּה אֶת דִּינוֹ וְגוֹזֵל אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, אֲנִי אִם חִיַּבְתִּי מָמוֹן שֶׁלֹּא כַדִּין, נְפָשׁוֹת אֲנִי נִתְבָּע, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כ"ב) "וְקָבַע אֶת קֹבְעֵיהֶם נָפֶשׁ" (ספרי; סנהדרין ז'):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וַאֲמָרִית לְכוֹן בְּעִדָנָא הַהִיא לְמֵימָר לֵית אֲנָא יָכִיל בִּלְחוֹדִי לְסוֹבָרָא יָתְכוֹן

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

לא אוכל לבדי. כטעם לא תוכל עשוהו לבדך:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

ואומר אליכם בעת ההיא וגו' עד כל הדברים אשר תעשון הוא שנאמר בפרשת יתרו נבול תבול וגו׳‎ ויבחר משה אנשי חיל וגו'.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

כלי יקר

רבי שלמה אפרים מלונצ׳יץ · המאה ה־16

וָאֹמַר אֲלֵיכֶם בָּעֵת הַהִיא לֵאמֹר. ״בָּעֵת הַהִיא״ מוֹרֶה בְּאֶצְבַּע עַל הַזְּמַן שֶׁאָמַר לָהֶם: ״בֹּאוּ וּרְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ״, כִּי רָאִיתִי שֶׁבַּזְּמַן הַהוּא צֹרֶךְ שָׁעָה בְּמִנּוּי הַדַּיָּנִים, כִּי זְכוּת זֶה יַסְפִּיק לָכֶם לְהוֹשִׁיב אֶתְכֶם עַל הָאֲדָמָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים טז כ): ״צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ״, פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י: כְּדַאי הוּא מִנּוּי הַדַּיָּנִים הַכְּשֵׁרִים לְהַחֲיוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל וּלְהוֹשִׁיבָם עַל אַדְמָתָם. וְכֵן פֵּרַשְׁנוּ לְמַעְלָה פָּרָשַׁת יִתְרוֹ (יח כג) פָּסוּק ״וְכָל הָעָם עַל מְקֹמוֹ יָבֹא בְשָׁלוֹם״, מִדְּלֹא קָאָמַר ״יֵשֵׁב בְּשָׁלוֹם״, שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁמְּדַבֵּר בְּמָקוֹם שֶׁעֲדַיִן לֹא בָּאוּ שָׁמָּה, וּמִדְּלֹא קָאָמַר ״אִישׁ עַל מְקֹמוֹ״, שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁמְּדַבֵּר בְּמָקוֹם הַמְיוּחָד לְכָל הָעָם בִּכְלָלוֹ, וְזֶה כָּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בִּכְלָל, שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל יִירָשׁוּהָ בִּזְכוּת מִנּוּי הַדַּיָּנִים. לָכֵן אָמַר: ״הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים״, אִם תִּמְצֵי לוֹמַר שֶׁלֹּא תִּרְצוּ לַעֲשׂוֹת בְּגִינִי לְהָקֵל מֵעָלַי, מִכָּל מָקוֹם תַּעֲשׂוּ לָכֶם לַהֲנָאַתְכֶם כְּדֵי שֶׁתִּירְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ. וְעוֹד שֶׁנֶּאֱמַר (שם יח יח) ״נָבֹל תִּבֹּל גַּם אַתָּה גַּם הָעָם״, לָכֵן נֶאֱמַר ״הָבוּ לָכֶם״, אִם לֹא לְמַעֲנִי.

וּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר ״לֹא אוּכַל לְבַדִּי שְׂאֵת אֶתְכֶם״ וְאַחַר כָּךְ אָמַר ״אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם״ וְגוֹ׳, יֵשׁ לְפָרְשׁוֹ בִּשְׁנֵי פָּנִים. הָאֶחָד הוּא, שֶׁלְּשׁוֹן ״לֹא אוּכַל״ מוֹרָה עַל הַדָּבָר הַנִּמְנָע וּבִלְתִּי אֶפְשָׁרִי כְּלָל, וּלְשׁוֹן ״אֵיכָה אֶשָּׂא״ מוֹרָה עַל דָּבָר אֶפְשָׁרִי, אַךְ שֶׁאֵינוֹ מִן הָרָאוּי לַעֲשׂוֹתוֹ. וְ״לֹא אוּכַל״ מַשְׁמָע גַּם לְהַבָּא, כִּי בַּזְּמַן הַהוּא בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם הָיָה הַדָּבָר אֶפְשָׁרִי וְלֹא נִמְנָע, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִּׁ״י: אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא הָיָה מֹשֶׁה יָכוֹל לָדוּן אֶת יִשְׂרָאֵל, אָדָם שֶׁהוֹצִיאָם מִמִּצְרַיִם כוּ׳? וְאִם כֵּן בַּדּוֹר הַהוּא כְּפִי הַמִּסְפָּר אֲשֶׁר הָיוּ בָּעֵת הַהִיא, וַדַּאי הָיָה יָכוֹל, אַךְ שֶׁאִם יוֹסֵף ה׳ עֲלֵיכֶם כָּכֶם אֶלֶף פְּעָמִים, אֲזַי יִהְיֶה וַדַּאי הַדָּבָר נִמְנָע. וּכְשֶׁאָמַר ״אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי״, אָמַר כֵּן עַל הַזְּמַן הַהוּא, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא אֶפְשָׁרִי, מִכָּל מָקוֹם אֵינוֹ מִן הָרָאוּי. וּכְשֶׁאָמַר ״לֹא אוּכַל״, אָמַר סוֹף סוֹף לְהַבָּא לֹא אֶהְיֶה אוּכַל לָשֵׂאת לְבַדִּי, וְנָתַן טַעַם לַדָּבָר: כִּי עַכְשָׁו ״ה׳ אֱלֹהֵיכֶם הִרְבָּה אֶתְכֶם וְהִנְּכֶם הַיּוֹם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב״, וּזְכוּתְכֶם לְבַד מִצַּד שֶׁהוּא אֱלֹהֵיכֶם הֶעֱמִיד אֶתְכֶם עַל שִׁעוּר מִסְפָּר זֶה, וְאוֹתוֹ סַךְ אוּכַל לִסְבֹּל. אָמְנָם כְּשֶׁיִּצְטָרֵף אֶל זֶה גַּם זְכוּת אָבוֹת מִצַּד שֶׁהוּא אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם, וַדַּאי ״יוֹסֵף עֲלֵיכֶם כָּכֶם אֶלֶף פְּעָמִים״ וְגוֹ׳. וְעַל זֶה הַזְּמַן הָרָאוּי לָבֹא בְּכָל עֵת אֲנִי אוֹמֵר סוֹפִי שֶׁלֹּא אוּכַל כְּלָל, וְגַם עַכְשָׁו אֵינוֹ מִן הָרָאוּי, וְעַל הַהֹוֶה אֲנִי אוֹמֵר ״אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי״ וְגוֹ׳.

הַשֵּׁנִי, מַסְכִּים לְפֵרוּשׁ רַשִׁ״י שֶׁפֵּרֵשׁ ״ה׳ אֱלֹהֵיכֶם הִרְבָּה אֶתְכֶם״ - נָטַל הָעֹנֶשׁ מִכֶּם וְהִטִּילוֹ עַל הַדַּיָּנִים. וְהַדִּין דִּין אֱמֶת, כִּי זֶה הַמַּחֲזִיק הַמָּמוֹן שֶׁלֹּא כַּדִּין סוֹבֵר שֶׁהַדִּין עִמּוֹ, מֵאַחַר שֶׁהַדַּיָּן פּוֹסֵק לוֹ כֵן, הֲרֵי בֶּאֱמֶת הוּא שֶׁלּוֹ, וְעַל כֵּן דִּין הוּא שֶׁהַדִּין קַיָּם וְהַדַּיָּן נוֹשֵׂא אֲלֻמּוֹתָיו שֶׁל זֶה. וְנִרְאֶה שֶׁלָּכֵן אָמַר: ״וְהִנְּכֶם הַיּוֹם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם״, שֶׁהֵם קַיָּמִים, וְקִיּוּם זֶה בָּא לָכֶם מִצַּד שֶׁה׳ אֱלֹהֵיכֶם הִרְבָּה וְהִגְדִּיל אֶתְכֶם וְהִטִּיל עֹנֶשׁ שֶׁלָּכֶם עַל הַדַּיָּנִים. וְעַל זֶה אָמַר גַּם כֵּן: ״וַאֲשִׂימֵם בְּרָאשֵׁיכֶם״, שֶׁאַשְׁמַת הָעָם תָּלוּי בְּכָל מָקוֹם בְּרָאשֵׁיהֶם, כִּי עִנְיַן הַדַּיָּנִים בִּנְיַן אָב לְכָל הַתּוֹרָה. וְעַל הָעֹנֶשׁ אָמַר: ״לֹא אוּכַל לְבַדִּי שְׂאֵת אֶתְכֶם״, לֹא אָמַר ״שְׂאֵת טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם״, לְפִי שֶׁהַנּוֹשֵׂא עָנְשׁוֹ שֶׁל זֶה דּוֹמֶה כְּאִלּוּ נָשָׂא עַצְמוּתוֹ עָלָיו, וְהָעֹנֶשׁ לֹא אוּכַל שְׂאֵת כְּלָל, כִּי ה׳ אֱלֹהֵיכֶם הִרְבָּה אֶתְכֶם וְגוֹ׳, וּכְפֵרוּשׁ רַשִׁ״י. אֲבָל אַחַר כָּךְ אָמַר עַל נְשִׂיאַת טָרְחָם וּמַשָּׂאָם וְרִיבָם, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא אֶפְשָׁרִי מִכָּל מָקוֹם אֵינוֹ מִן הָרָאוּי, וְעָלָיו אָמַר: ״אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי״ וְגוֹ׳.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

לֵאמֹר לֹא אוּכַל וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, לֹא שֶׁאָמַר לָהֶם הַדְּבָרִים כִּכְתָבָן ״לֹא אוּכַל לְבַדִּי״ וְגוֹ׳, אֶלָּא מַאֲמָר הַמּוּבָן מִמֶּנּוּ שֶׁכַּוָּנָתוֹ לוֹמַר ״לֹא אוּכַל״.

מקור: ספריא · נחלת הכלל