וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֵלַ֔י ק֛וּם לֵ֥ךְ לְמַסַּ֖ע לִפְנֵ֣י הָעָ֑ם וְיָבֹ֙אוּ֙ וְיִֽירְשׁ֣וּ אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥עְתִּי לַאֲבֹתָ֖ם לָתֵ֥ת לָהֶֽם׃ {פ}

ויאמר ה׳ אלי: קום לך למסע לפני העם, ויבאו ויירשו את הארץ אשר נשבעתי לאבתם לתת להם. רש״י מבאר שאף על פי שסרתם מאחריו וטעיתם בעגל, אמר לי ה׳ ״לך נחה את העם״. אבן עזרא מבאר ש״למסע״ הוא שם הפועל. הפסוק מתאר את ציווי ה׳ למשה להנהיג את העם למסע אל הארץ המובטחת. הפסוק מבטא את השלמת הפיוס: לא רק שה׳ לא השחית את ישראל, אלא הוא מצווה להמשיך ולהובילם אל הארץ. לפי רש״י, יש כאן ביטוי מיוחד לחסד: אף שחטאו בעגל, ה׳ ממשיך להנהיגם אל ירושת הארץ. הפסוק מדגיש שהברית עם האבות והבטחת הארץ עומדות בתוקפן למרות החטא. יש כאן מסר של רחמים והמשכיות: החטא נמחל, והעם ממשיך בדרכו אל הארץ שנשבע ה׳ לאבות, בהנהגת משה.