וָאַ֤עַשׂ אֲרוֹן֙ עֲצֵ֣י שִׁטִּ֔ים וָאֶפְסֹ֛ל שְׁנֵי־לֻחֹ֥ת אֲבָנִ֖ים כָּרִאשֹׁנִ֑ים וָאַ֣עַל הָהָ֔רָה וּשְׁנֵ֥י הַלֻּחֹ֖ת בְּיָדִֽי׃

ואעש ארון עצי שטים, ואפסל שני לחת אבנים כראשנים, ואעל ההרה ושני הלחת בידי. אבן עזרא מבאר ש״ואעש ארון״ היה בציווי. חזקוני מבאר ש״ואעל ההרה״ היה בעלות השחר של יום חמישי, כ״ט באב, כפי שנאמר בפרשת כי תשא ״וישכם משה בבוקר ויעל אל הר סיני״. הפסוק מתאר את קיום הציווי בפועל: משה עשה את הארון, פסל את הלוחות ועלה להר כשהלוחות בידו. יש כאן דגם של ציות ומעשה: משה מקיים במדויק את אשר ציווהו ה׳. הפסוק מדגיש את מסירותו של משה בתיקון הקשר בין ה׳ לישראל, בעלייתו להר לקבל את הלוחות השניים. התיאור המפורט של המעשה, כולל הזמן שבו עלה, מבליט את הדייקנות והזריזות של משה בקיום ציווי ה׳, כחלק מתהליך הכפרה על חטא העגל.