דְּבָרִים י׳ · ז׳

מִשָּׁ֥ם נָסְע֖וּ הַגֻּדְגֹּ֑דָה וּמִן־הַגֻּדְגֹּ֣דָה יׇטְבָ֔תָה אֶ֖רֶץ נַ֥חֲלֵי מָֽיִם׃

במילים פשוטות

משם נסעו הגדגדה, ומן הגדגדה יטבתה ארץ נחלי מים. רש״י מבאר שבמוסרה עשו ישראל אבל כבד על מיתת אהרן שגרמה להם צרה, ונדמה להם כאילו מת שם, וסמך משה תוכחה זו לשבירת הלוחות. אבן עזרא מבאר ש״יטבתה״ הוא המקום הנקרא באר, וזה טעם ״ארץ נחלי מים״. הפסוק ממשיך את תיאור המסעות: מהגדגדה ליטבתה, ארץ נחלי מים. הפסוק ממשיך את הרקע ההיסטורי של מסעי ישראל במדבר. אזכור ״ארץ נחלי מים״ מרמז על חסד ה׳ שסיפק מים לעם. לפי רש״י, יש כאן גם ממד של תוכחה הקשור לאבל על מות אהרן ולסילוק ענני הכבוד. הפסוק משתלב ברצף התיאור של מסעי ישראל, ומכין את המעבר לדברי משה על הבדלת שבט לוי בפסוק הבא. יש כאן שילוב של תיאור גיאוגרפי עם רמזים לחסדי ה׳ ולאירועים משמעותיים במסע העם במדבר.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

ומן הגדגדה וגו'. וּבְמוֹסֵרָה עֲשִׂיתֶם אֵבֶל כָּבֵד עַל מִיתָתוֹ שֶׁל אַהֲרֹן שֶׁגָּרְמָה לָכֶם זֹאת, וְנִדְמָה לָכֶם כְּאִלּוּ מֵת שָׁם (תלמוד ירושלמי סוטה א'; מכילתא שמות ט"ו; תנחומא חקת); וְסָמַךְ מֹשֶׁה תּוֹכֵחָה זוֹ לְשִׁבּוּר הַלּוּחוֹת לוֹמַר שֶׁקָּשָׁה מִיתָתָן שֶׁל צַדִּיקִים לִפְנֵי הַקָּבָּ"ה כַּיּוֹם שֶׁנִּשְׁתַּבְּרוּ בוֹ הַלּוּחוֹת, וּלְהוֹדִיעֲךָ שֶׁהֻקְשָׁה לוֹ מַה שֶּׁאָמְרוּ "נִתְּנָה רֹאשׁ" (במדבר י"ד) לִפְרֹשׁ מִמֶּנּוּ - כַּיּוֹם שֶׁעָשׂוּ בוֹ אֶת הָעֵגֶל (ויקרא רבה כ'):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

מִתַּמָן נְטָּלוּ לְגֻדְגֹד וּמִן גֻדְגֹד לְיָטְבָת אַרְעָא נָגְדָא נַחֲלִין דְמַיִין

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

משם נסעו הגדגדה. איננו חור הגדגד רק הוא שם כלל צלמונה גם פונון ואובות:

ויטבתה הוא המקום הנקרא באר כי כן כתוב ומשם בארה וזה טעם ארץ נחלי מים כי במשענותם כרו הנדיבים ויצאו המים וזה הפסוק שהוא ומשם נסעו הגדגדה דבק עם ויכהן אלעזר והנה פירשתי לך כי ישראל לא הקריבו זבחים אחר נסעם מהר סיני ויתכן שהקריבום בבואם אל צלמונה ופונן והיתה תחלת כהונת אלעזר בכהונה גדולה באותם המקומות בראש השנה ושמש במקום הנקרא באר ביום הכפורים והנה הפירוש כן ויכהן אלעזר כאשר נסעו אל מקום פלוני ולמה כהן אלעזר כי השם הבדיל בעת עבודת העגל את שבט הלוי לשאת את הארון לעמוד לפני השם:

מקור: ספריא · נחלת הכלל