דְּבָרִים י״א · כ״ט

וְהָיָ֗ה כִּ֤י יְבִֽיאֲךָ֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ אֶל־הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁר־אַתָּ֥ה בָא־שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּ֑הּ וְנָתַתָּ֤ה אֶת־הַבְּרָכָה֙ עַל־הַ֣ר גְּרִזִ֔ים וְאֶת־הַקְּלָלָ֖ה עַל־הַ֥ר עֵיבָֽל׃

במילים פשוטות

והיה כי יביאך ה׳ אלהיך אל הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה, ונתתה את הברכה על הר גרזים ואת הקללה על הר עיבל. רש״י מבאר לפי התרגום ש״ונתתה את הברכה״ פירושו את המברכים, שכלפי הר גריזים הופכים פניהם ופותחים בברכה. אבן עזרא מבאר ש״ונתתה את הברכה״ בפה. הפסוק מצווה על מעמד הברכה והקללה בהר גריזים ובהר עיבל בכניסה לארץ. הפסוק מתאר את הטקס העתידי שיתקיים בכניסה לארץ: אמירת הברכות מול הר גריזים והקללות מול הר עיבל. יש כאן ביטוי פומבי וטקסי לפרשת הברכה והקללה. הפסוק מדגיש שהבחירה בין ברכה לקללה תקבל ביטוי ממשי במעמד ציבורי בכניסה לארץ. יש כאן חיבור בין הרעיון המופשט של הבחירה לבין מימושו הטקסי במעמד הרים. הפסוק מכין את ישראל למעמד החשוב שיתקיים בבואם לארץ, שבו יוכרזו הברכה והקללה בפומבי, כדי לחזק את מודעות העם לאחריותם ולבחירתם.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

ונתתה את הברכה. כְּתַרְגּוּמוֹ "יָת מְבָרְכַיָּא" - אֶת הַמְבָרְכִים:

על הר גרזים. כְּלַפֵּי הַר גְּרִזִּים הוֹפְכִין פְּנֵיהֶם וּפָתְחוּ בִּבְרָכָה - בָּרוךְ הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יַעֲשֶׂה פֶסֶל וּמַסֵּכָה וְגוֹ'. כָּל הָאֲרוּרִים שֶׁבַּפָּרָשָׁה אָמְרוּ תְחִלָּה בִּלְשׁוֹן בָּרוּךְ, וְאַחַר כָּךְ הָפְכוּ פְנֵיהֶם כְּלַפֵּי הַר עֵיבָל וּפָתְחוּ בִּקְלָלָה (סוטה ל"ג):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וִיהֵי אֲרֵי יָעֵלִנָךְ יְיָ אֱלָהָךְ לְאַרְעָא דִי אַתְּ עָלֵל תַּמָן לְמֵירְתַהּ וְתִתֵּן יָת מְבָרְכַיָא עַל טוּרָא דִגְרִזִין וְיָת מְלַטְטַיָא עַל טוּרָא דְעֵיבָל

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

ונתתה את הברכה. בפה כמו ונתן אותם על ראש השעיר:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

ונתת את הברכה בפה כמו שמפרש בפרשת תבא דוגמא ונתן אותם על ראש השעיר.

על הר גרזים בסמוך, וכן וסכות על הארון ונתת על המערכת.

מקור: ספריא · נחלת הכלל