כִּ֤י אַתֶּם֙ עֹבְרִ֣ים אֶת־הַיַּרְדֵּ֔ן לָבֹא֙ לָרֶ֣שֶׁת אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר־יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶ֖ם נֹתֵ֣ן לָכֶ֑ם וִֽירִשְׁתֶּ֥ם אֹתָ֖הּ וִֽישַׁבְתֶּם־בָּֽהּ׃

כי אתם עברים את הירדן לבא לרשת את הארץ אשר ה׳ אלהיכם נתן לכם, וירשתם אתה וישבתם בה. רש״י מבאר שניסים של הירדן יהיו סימן בידכם שתבואו ותירשו את הארץ. אבן עזרא מבאר שהטעם ״כי אתם עוברים״ הוא שכן תחלו לעשות ותהיה הארץ לעולם לנחלה לכם. הפסוק מזכיר שישראל עוברים את הירדן לרשת את הארץ ולשבת בה. הפסוק מדגיש את הרגע ההיסטורי הקרב: מעבר הירדן וכניסה לארץ. לפי רש״י, נס מעבר הירדן ישמש סימן וערובה להצלחת הכיבוש. הפסוק מבליט שהכניסה לארץ היא תחילת ההגשמה של הבטחת ה׳, וש הארץ תהיה לנחלת עולם לישראל. יש כאן חיזוק לביטחון בה׳: המעבר לארץ הוא ראשית הירושה, והוא מלווה בסימנים ובניסים המבטיחים את הצלחתה. הפסוק מכין את הקריאה האחרונה של הפרק לשמור את המצוות, ומדגיש שהכניסה לארץ מחייבת נאמנות לה׳ כתנאי לירושה ולישיבה בה.