דְּבָרִים י״ג · י״ח

וְלֹֽא־יִדְבַּ֧ק בְּיָדְךָ֛ מְא֖וּמָה מִן־הַחֵ֑רֶם לְמַ֩עַן֩ יָשׁ֨וּב יְהֹוָ֜ה מֵחֲר֣וֹן אַפּ֗וֹ וְנָֽתַן־לְךָ֤ רַחֲמִים֙ וְרִֽחַמְךָ֣ וְהִרְבֶּ֔ךָ כַּאֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֖ע לַאֲבֹתֶֽיךָ׃

במילים פשוטות

הפסוק מזהיר שלא ידבק ביד מאומה מן החרם, למען ישוב ה׳ מחרון אפו וייתן רחמים וירבה את העם כאשר נשבע לאבות. רש״י מבאר מן הלשון ״למען ישוב ה׳ מחרון אפו״ שכל זמן שעבודה זרה בעולם, חרון אף בעולם, וביעורה מסלק את החרון. אבן עזרא מוסיף שהכוונה שלא ישחית ה׳ את העם בעוון העיר. הכתוב מבטיח שדווקא הקפדה שלא ליהנות כלל מרכוש עיר הנידחת מביאה רחמים וברכה, שכן ההימנעות המוחלטת מן החרם מוכיחה שהמעשה נעשה לשם שמים ולא מתוך תאוות ממון.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

למען ישוב ה' מחרון אפו. שֶׁכָּל זְמַן שֶׁעֲ"זָ בָעוֹלָם חֲרוֹן אַף בָּעוֹלָם (ספרי):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְלָא יִדְבַּק בִּידָךְ מִדַעַם מִן חֶרְמָא בְּדִיל דִיתוּב יְיָ מִתְּקוֹף רוּגְזֵהּ וִיהַב לָךְ רַחֲמִין וִירַחַם עֲלָךְ וְיַסְגִנָךְ כְּמָא דִי קַיִים לַאֲבָהָתָךְ

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

למען ישוב ה' מחרון אפו. ולא ישחיתך בעון העיר:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

ולא ידבק בידך מאומה מן החרם שלא תהא נראה מתכוין להנאתך לשלול שלל ולבוז בז.

ורחמך החי״‎ת בפתח והמ״‎ם בשוא.

והרבך למלאת חסרון בעיר אחרת.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים וְרִחַמְךָ. כַּוָּנַת מַאֲמָר זֶה כָּאן, לְפִי שֶׁצִּוָּה עַל עִיר הַנִּדַּחַת שֶׁיַּהַרְגוּ כָּל הָעִיר לְפִי חֶרֶב וַאֲפִלּוּ בְּהֶמְתָּם, מַעֲשֶׂה הַזֶּה יוֹלִיד טֶבַע הָאַכְזָרִיּוּת בְּלֵב הָאָדָם, כְּמוֹ שֶׁסִּפְּרוּ לָנוּ הַיִּשְׁמְעֵאלִים כַּת הָרוֹצְחִים בְּמַאֲמַר הַמֶּלֶךְ כִּי יֵשׁ לָהֶם חֵשֶׁק גָּדוֹל בְּשָׁעָה שֶׁהוֹרְגִים אָדָם, וְנִכְרְתָה מֵהֶם שֹׁרֶשׁ הָרַחֲמִים וְהָיוּ לְאַכְזָר, וְהַבְּחִינָה עַצְמָהּ תִּהְיֶה נִשְׁרֶשֶׁת בְּרוֹצְחֵי עִיר הַנִּדַּחַת. לָזֶה אָמַר לָהֶם הַבְטָחָה שֶׁיִּתֵּן לָהֶם ה׳ רַחֲמִים, הֲגַם שֶׁהַטֶּבַע יוֹלִיד בָּהֶם הָאַכְזָרִיּוּת, מְקוֹר הָרַחֲמִים יַשְׁפִּיעַ בָּהֶם כֹּחַ הָרַחֲמִים מֵחָדָשׁ לְבַטֵּל כֹּחַ הָאַכְזָרִיּוּת שֶׁנּוֹלַד בָּהֶם מִכֹּחַ הַמַּעֲשֶׂה.

וְאָמְרוֹ וְרִחַמְךָ, הֵעִיר בָּזֶה שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהָאָדָם הוּא בְּגֶדֶר טֶבַע אַכְזָרִי, כְּמוֹ כֵן יִתְנַהֵג ה׳ עִמּוֹ, שֶׁאֵין הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְרַחֵם אֶלָּא לְרַחְמָן.

וְאָמְרוֹ וְהִרְבֶּךָ נִתְכַּוֵּן לְנַחֵם הָעָם בִּרְאוֹתָם כִּי נִפְרְצוּ פֶּרֶץ בְּאָבְדָן אַנְשֵׁי עִיר אַחַת יַחַד, לָזֶה הִבְטִיחָם כִּי לֹא יֵרַע לְבָבָם כִּי הוּא יַרְבֶּה וִימַלֵּא הַחֶסְרוֹן בְּתוֹסֶפֶת מְרֻבָּה. וְאָמְרוֹ כִּי תִשְׁמַע נָתַן טַעַם לְהַבְטָחָתוֹ כִּי בִּשְׁלָמָא אִם הָיְתָה הָרְצִיחָה שֶׁל אַנְשֵׁי עִיר הַנִּדַּחַת לִנְקָמָה אֱנוֹשִׁית יֵשׁ מָקוֹם לְהַנִּמְשָׁךְ מֵהַדָּבָר, מַה שֶׁאֵין כֵּן עַתָּה שֶׁאֵין הַמַּעֲשֶׂה אֶלָּא מִטַּעַם קַבָּלַת מִצְוַת הַמֶּלֶךְ, וְהוּא אָמְרוֹ כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל ה׳ לִשְׁמֹר אֶת כָּל מִצְוֹתָיו, כִּי כְּשֶׁעוֹשִׂים מִשְׁפָּט בְּעִיר הַנִּדַּחַת כְּאִלּוּ קִיְּמוּ כָּל מִצְוֹת ה׳ כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין קיא:).

מקור: ספריא · נחלת הכלל