וְכֹ֨ל אֲשֶׁ֧ר אֵֽין־ל֛וֹ סְנַפִּ֥יר וְקַשְׂקֶ֖שֶׂת לֹ֣א תֹאכֵ֑לוּ טָמֵ֥א ה֖וּא לָכֶֽם׃ {ס}

הפסוק משלים את דין הדגים: וכל אשר אין לו סנפיר וקשקשת לא תאכלו, טמא הוא לכם. חזקוני מבאר את הלשון ״טמא הוא לכם״ שפירושה מאוס ונתעב, כלשון ״ככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא״, ואין לפרש כאן טומאה ממש, שהרי אין טומאה בדגים. לפי הפשט, כל יצור שבמים החסר את אחד משני הסימנים אסור באכילה. הכתוב מדגיש שהאיסור נובע מהיות היצור מאוס לאכילה ולא מדיני הטומאה הרגילים, ומשלים בכך את הכלל שנקבע בפסוק הקודם לגבי חיות המים.