דְּבָרִים י״ד · ח׳

וְאֶת־הַ֠חֲזִ֠יר כִּֽי־מַפְרִ֨יס פַּרְסָ֥ה הוּא֙ וְלֹ֣א גֵרָ֔ה טָמֵ֥א ה֖וּא לָכֶ֑ם מִבְּשָׂרָם֙ לֹ֣א תֹאכֵ֔לוּ וּבְנִבְלָתָ֖ם לֹ֥א תִגָּֽעוּ׃ {ס}

במילים פשוטות

הפסוק מוסיף את החזיר, שמפריס פרסה אך אינו מעלה גרה ולכן טמא, ומזהיר ״מבשרם לא תאכלו ובנבלתם לא תגעו״. רש״י מביא שרבותינו פירשו שהאיסור לגעת בנבלה נאמר ברגל, שאדם חייב לטהר את עצמו ברגל, אך אין הוא מוזהר מלגעת בנבלה בכל השנה. אבן עזרא מעיר שהמילה ״גרה״ באה דרך קצרה, וכאילו חסרה תיבה, כלומר ״ולא יגר גרה״. הפסוק מדגים בחזיר את הכלל שבעל סימן אחד טמא, ומוסיף אזהרה מיוחדת על נגיעה בנבלת הטמאים, בעיקר בעת עלייה לרגל וטהרה.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

ובנבלתם לא תגעו. רַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּ - בָּרֶגֶל, שֶׁאָדָם חַיָּב לְטַהֵר אֶת עַצְמוֹ בָּרֶגֶל, יָכוֹל יִהְיוּ מֻזְהָרִים בְּכָל הַשָּׁנָה, תַּ"לֹ "אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים וְגוֹ'", וּמַה טֻּמְאַת הַמֵּת חֲמוּרָה, הַכֹּהֲנִים מֻזְהָרִים וְאֵין יִשְׂרָאֵל מֻזְהָרִים, טֻמְאַת נְבֵלָה קַלָּה, לֹא כָּל שֶׁכֵּן:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְיָת חֲזִירָא אֲרֵי מַסְדִיק פַּרְסָתָא הוּא וְלָא פָשַׁר מְסָאָב הוּא לְכוֹן מִבִּסְרְהוֹן לָא תֵיכְלוּן וּבִנְבֵלְתְּהוֹן לָא תִקְרְבוּן

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

ולא גרה. תחסר מלת יגר דרך קצרה או מלת לו:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

ולא גרה חסר הוא והוא כמו ולא יגר גרה. או כמו ולא לו גרה. ובנבלתם לא תגעו כדי לאכול מהם, כמו בכל קודש לא תגע דמפקינן מיניה אזהרה לאוכל וכפל מלה הוא, ונראין הדברים דאי ס״‎ד על הנגיעה נזהר למה הוזהר על האכילה.

מקור: ספריא · נחלת הכלל