וְכִֽי־תְשַׁלְּחֶ֥נּוּ חׇפְשִׁ֖י מֵֽעִמָּ֑ךְ לֹ֥א תְשַׁלְּחֶ֖נּוּ רֵיקָֽם׃

הפסוק מזהיר ״וכי תשלחנו חופשי מעמך לא תשלחנו ריקם״. אבן עזרא מעיר שעניין ״ריקם״ כבר התפרש. לפי הפשט, כאשר יוצא העבד לחירות בתום שש שנות עבודתו, אסור לשלחו בידיים ריקות, אלא יש להעניק לו מרכוש הבית, כפי שיפורט בפסוק הבא. הכתוב מבטא את חובת ההוקרה כלפי העבד המשוחרר, שלא ייצא לחופשי חסר כול לאחר שנות עבודתו, אלא ילווה אותו האדון בנתינה שתסייע לו לפתוח פרק חדש בחייו כאדם בן חורין.