לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט לֹא תַכִּיר פָּנִים וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד. מִדְּלָא קָאָמַר ״וְלֹא תַכִּיר פָּנִים״ בְּוָא״ו, וְאָמַר ״וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד״ בְּוָא״ו, שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁלֹּא תַטֶּה וְלֹא תַכִּיר כָּל אֶחָד מִלְּתָא בְּאַפֵּי נַפְשֵׁיהּ, אֲבָל ״לֹא תִקַּח שֹׁחַד״ תּוֹלָדוֹת שֶׁל ״לֹא תַכִּיר פָּנִים״, לְפִי שֶׁהָעֲשִׁירִים נִקְרְאוּ פְּנֵי הָאָרֶץ, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י פָּרָשַׁת מִקֵּץ (מא נו), וּכְשֶׁאָמַר ״לֹא תַכִּיר פָּנִים״, הַיְינוּ הָעֲשִׁירִים שֶׁנִּקְרְאוּ פְּנֵי הָאָרֶץ. וּכְשֶׁלֹּא תַכִּירֵם, אָז מִמֵּילָא ״לֹא תִקַּח שֹׁחַד״, כִּי הַמַּכִּיר פְּנֵי הָעֲשִׁירִים הוּא בַּעֲבוּר תִּקְוַת הַשֹּׁחַד שֶׁמְּקַוֶּה לְקַבֵּל מֵהֶם. וּלְשׁוֹן הַטָּיָה מוֹרָה שֶׁשְּׁנֵי הַבַּעֲלֵי דִּינִין יִהְיוּ שָׁוִים בְּעֵינָיו, כְּאִלּוּ הָיוּ שְׁנֵיהֶם מֻנָּחִים בְּכַף מֹאזְנַיִם הַשָּׁוִים, לְבִלְתִּי הֱיוֹת לְשׁוּם כַּף הַכְרָעָה וּנְטִיָּה לְשׁוּם צַד. וְזֶהוּ עִנְיַן ״לֹא תַכִּיר פָּנִים״, שֶׁיִּהְיֶה דּוֹמֶה כְּאִלּוּ אֵינוֹ מַכִּיר שׁוּם אֶחָד מֵהֶם.
וּלְשׁוֹן ״שֹׁחַד״ אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (כתובות קה:) שֶׁהוּא חַד, שֶׁהַמְקַבֵּל וְהַנּוֹתֵן נַעֲשׂוּ לְאִישׁ אֶחָד, וְשׁוּב אֵינוֹ רוֹאֶה חוֹבָה לְעַצְמוֹ. וְאֵין זֶה מְחֻוָּר, שֶׁהֲרֵי שֹׁחַד שֵׁם הַמָּמוֹן וְלֹא שֵׁם הַבְּעָלִים, וְכִי בַּעֲבוּר שֶׁגּוֹרֵם שֶׁהַבְּעָלִים יִהְיוּ לַאֲחָדִים, נִקְרָא הַמָּמוֹן עַל שְׁמָם? וְנִרְאֶה לִי שֶׁהוּא חַד לְשׁוֹן חִדּוּד, מִלְּשׁוֹן ״בַּרְזֶל בְּבַרְזֶל יָחַד״ (משלי כז יז). כִּי הַמָּמוֹן דּוֹמֶה לְסַכִּין מְחֻדָּד הַחוֹתֵךְ מְהֵרָה. וְכָל דַּיָּן צָרִיךְ לִהְיוֹת מָתוּן שֶׁלֹּא יַחְתֹּךְ הַדִּין מְהֵרָה. וּכְשֶׁקִּבֵּל הַשֹּׁחַד, הֲרֵי הוּא יוֹדֵעַ לְאַלְתַּר לְהֵיכָן הַדִּין נוֹטֶה, וְחוֹתְכוֹ מְהֵרָה כְּחוֹתֵךְ בְּסַכִּין חַד. וְלֹא הַדַּיָּן חוֹתֵךְ הַדִּין אֶלָּא הַמָּמוֹן חוֹתֵךְ, וְהוּא חַד. וּלְפִי שֶׁרָמַז כָּאן שֶׁהַדַּיָּן צָרִיךְ לִהְיוֹת מָתוּן בַּדִּין, וְעַל יְדֵי זֶה יָבֹא לִידֵי עִנּוּי הַדִּין לְהַשְׁהוֹתוֹ יוֹתֵר מִכְּדֵי הָרָאוּי, עַל כֵּן אָמַר ״צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף״. לְפִי שֶׁהַנָּבִיא מַאֲשִׁים אֶת יִשְׂרָאֵל בְּאָמְרוֹ ״צֶדֶק יָלִין בָּהּ״ (ישעיה א כא), כְּדֶרֶךְ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ לְמַעְלָה פָּרָשַׁת דְּבָרִים (א יח), שֶׁבְּדִינֵי נְפָשׁוֹת גּוֹמְרִין בּוֹ בַּיּוֹם לִזְכוּת אֲבָל לֹא לְחוֹבָה, וְהֵם הָפְכוּ הַשִּׁיטָה וְהָיוּ מְלִינִים הַצֶּדֶק, דְּהַיְינוּ הַזְּכוּת. עַל זֶה אָמַר כָּאן שֶׁצֶּדֶק תִּרְדֹּף, כִּי לְשׁוֹן רְדִיפָה מוֹרָה עַל הַמְהִירוּת, שֶׁיְּמַהֵר לַחְתֹּךְ הַדִּין כְּשֶׁנִּתְבָּרֵר זְכוּתוֹ, דְּהַיְינוּ הַצֶּדֶק. וְכָפַל הַצֶּדֶק, חַד לְגוּפֵיהּ, וְחַד לְמַעֵט הַחוֹבָה שֶׁחַיָּב לְהָלִין.
דָּבָר אַחֵר, ״שֹׁחַד״ שֶׁהוּא חַד כְּחֶרֶב הַחוֹתֵךְ, כָּךְ עִוּוּת הַדִּין מֵבִיא חֶרֶב חַדָּה לָעוֹלָם, כִּדְאִיתָא בְּאָבוֹת (ה יא): חֶרֶב בָּא לָעוֹלָם עַל עִנּוּי הַדִּין וְעַל עִוּוּת הַדִּין. לְכָךְ נִקְרָא הַשֹּׁחַד הַמְעַוֵּת הַדִּין שֹׁחַד, שֶׁהוּא חַד כְּחֶרֶב. וְאַחַר כָּךְ הִזְהִיר גַּם עַל עִנּוּי הַדִּין בְּאָמְרוֹ: ״צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף״, שֶׁיְּמַהֵר לוֹמַר פְּלוֹנִי אַתָּה זַכַּאי לְגַלּוֹת צִדְקָתוֹ ״לְמַעַן תִּחְיֶה״ וְתִנָּצֵל מִן הַחֶרֶב, ״וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ״, פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י כְּדַאי הוּא מִנּוּי הַדַּיָּנִין הַכְּשֵׁרִים לְהַחֲיוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל וּלְהוֹשִׁיבָם עַל אַדְמָתָם. וְטַעַם לְהַחֲיוֹת, לְפִי שֶׁאִלְמָלֵא מוֹרָאָהּ אִיש אֶת רֵעֵהוּ חַיִּים בָּלָעוּ (אבות ג ב), לְכָךְ אָמְרוּ שֶׁמִּנּוּי הַדַּיָּנִים גּוֹרֵם לְהַחֲיוֹת, רוֹצֶה לוֹמַר שֶׁלֹּא יִבְלַע אִיש אֶת רֵעֵהוּ חַיִּים, וּלְהוֹשִׁיבָם עַל אַדְמָתָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי כט ד): ״מֶלֶךְ בְּמִשְׁפָּט יַעֲמִיד אָרֶץ״. אֲבָל קִלְקוּל הַדִּינִין גּוֹרֵם הַשְׁחָתַת הָאָרֶץ, וְדוֹר הַמַּבּוּל יוֹכִיחַ. וְכֵן אָמַר יִתְרוֹ: ״וְגַם כָּל הָעָם עַל מְקוֹמוֹ יָבֹא בְשָׁלוֹם״ (שמות יח כג), הָיָה לוֹ לוֹמַר ״אִישׁ עַל מְקוֹמוֹ יֵשֵׁב בְּשָׁלוֹם״, אֶלָּא שֶׁמְּדַבֵּר בְּמָקוֹם כְּלָלִי הַמְיֻחָד לְכָל הָעָם אֲשֶׁר כָּעֵת רָצוּ לָבֹא שָׁמָּה, וְאָמַר יִתְרוֹ שֶׁבִּזְכוּת מִנּוּי הַדַּיָּנִים יִזְכּוּ לָבֹא שָׁמָּה.
וְעַל דֶּרֶךְ הָרֶמֶז יֵשׁ לוֹמַר שֶׁהִזְכִּיר כָּאן הַמִּשְׁפָּט וּצְדָקָה, לְפִי שֶׁיֵּשׁ לִפְעָמִים דַּיָּן הָעוֹשֶׂה צְדָקָה וּמִשְׁפָּט כְּאֶחָד, כְּדֶרֶךְ שֶׁעָשָׂה דָּוִד הַמֶּלֶךְ מִשְׁפָּט לָזֶה וּצְדָקָה לָזֶה (סנהדרין ו:). וְיֵשׁ הֶפְרֵשׁ בֵּין מִשְׁפָּט לִצְדָקָה, כִּי הַמִּשְׁפָּט צָרִיךְ לִהְיוֹת בְּמִתּוּן וְהַצְּדָקָה בִּרְדִיפָה וּמְהִירוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי כא כא): ״רוֹדֵף צְדָקָה וָחֶסֶד יִמְצָא חַיִּים״. וּכְתִיב (ישעיה נו א): ״שִׁמְרוּ מִשְׁפָּט וַעֲשׂוּ צְדָקָה״. וְ״שִׁמְרוּ״ לְשׁוֹן שְׁמָרִים, כִּי הַמַּשְׁקֶה הָעוֹמֵד עַל שְׁמָרָיו זְמַן רַב יִפְּלוּ הַשְּׁמָרִים לְמַטָּה וְיִשָּׁאֵר הַמַּשְׁקֶה צָלוּל, וְעַל דֶּרֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עג כא): ״כִּי יִתְחַמֵּץ לְבָבִי״ וְגוֹ׳, כָּךְ מִי שֶׁהוּא מָתוּן בַּדִּין גּוֹרֵם לְהַרְחִיק כָּל הַטָּעוּיוֹת הַגּוֹרְמִים עֲכִירַת הַשֵּׂכֶל. ״וַעֲשׂוּ צְדָקָה״, לְאַלְתַּר בְּלֹא הַמְתָּנָה, מִיָּד תֶּן לוֹ וְאַל תִּדְחֵהוּ. כָּךְ נֶאֱמַר כָּאן: ״לֹא תִקַּח שֹׁחַד״, שֶׁהוּא חַד וְחוֹתֵךְ הַדִּין מְהֵרָה, אֶלָּא צָרִיךְ לִהְיוֹת מָתוּן בִּדְבַר הַמִּשְׁפָּט, אֲבָל הַצְּדָקָה לֹא כֵן, אֶלָּא ״צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף״, בִּרְדִיפָה וּמְהִירוּת, ״לְמַעַן תִּחְיֶה״, כִּי רוֹדֵף צְדָקָה וָחֶסֶד יִמְצָא חַיִּים, ״וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ״, כִּי הַדִּינִין יוֹשִׁיבוּם עַל אַדְמָתָם, וּמֶלֶךְ בְּמִשְׁפָּט יַעֲמִיד אָרֶץ.
