הַיּ֣וֹם הַזֶּ֗ה אָחֵל֙ תֵּ֤ת פַּחְדְּךָ֙ וְיִרְאָ֣תְךָ֔ עַל־פְּנֵי֙ הָֽעַמִּ֔ים תַּ֖חַת כׇּל־הַשָּׁמָ֑יִם אֲשֶׁ֤ר יִשְׁמְעוּן֙ שִׁמְעֲךָ֔ וְרָגְז֥וּ וְחָל֖וּ מִפָּנֶֽיךָ׃

תחת כל השמים. לִמֵּד שֶׁעָמְדָה חַמָּה לְמֹשֶׁה בְּיוֹם מִלְחֶמֶת עוֹג וְנוֹדַע הַדָּבָר תַּחַת כָּל הַשָּׁמַיִם (עבודה זרה כ"ה):

יוֹמָא הָדֵין אֱשָׁרֵי לְמִתַּן זְעֻתָּךְ וְדַחַלְתָּךְ עַל אַפֵּי עַמְמַיָא דִי תְחוֹת כָּל שְׁמַיָא דִי יִשְׁמְעוּן שִׁמְעָךְ וִיזוּעוּן וְיִדְחֲלוּן מִן קֳדָמָךְ

היום הזה אחל תת פחדך פי׳‎ קודם לכן כשראו שבעה עממים שמאן אדום נתון עבור ישראל בגבולו וגם סיחון מלך מואב לא אבה, אמרו השבעה עממין ומה עמון ומואב אפילו כשהיו כל אחד בפני עצמו לא יכלו ישראל לעמוד בפניהם אנו שאנחנו שבעה על אחת כמה וכמה שלא יוכלו לעמוד לפנינו כיון שנפלו סיחון ועוג לפני ישראל פחדו הכנענים היינו היום הזה אחל תת פחדך וגו'.

הַיּוֹם הַזֶּה אָחֵל תֵּת פַּחְדְּךָ. רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (תענית כ) מִן גְּזֵרָה שָׁוָה דְּ״אָחֵל״ ״אָחֵל״ שֶׁמֹּשֶׁה הֶעֱמִיד הַחַמָּה כְּדֶרֶךְ שֶׁהֶעֱמִיד יְהוֹשֻׁעַ. וְרָמַז זֶה בְּמִלַּת ״אָחֵל״ כִּי וַדַּאי זֶה הַתְחָלָה הַמְבִיאָה לִידֵי גְמַר הָעִנְיָן, כִּי לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת הַגְּמַר זוּלַת הַתְחָלָה זוֹ, לְפִי שֶׁהָאֻמּוֹת בָּטְחוּ בְּכֹחַ הַמַּזָּלוֹת וְרֻבָּם הָיוּ עוֹבְדִים לַשֶּׁמֶשׁ. וְכֵן אָמְרוּ הַמְרַגְּלִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם עָרִים גְּדֹלוֹת וּבְצוּרוֹת בַּשָּׁמָיִם (דברים א כח). וְלֹא דֶּרֶךְ גּוּזְמָא אָמְרוּ ״בַּשָּׁמָיִם״ אֶלָּא אָמְרוּ שֶׁכָּל מַעֲשֵׂה תָּקְפָּם וּגְבוּרָתָם מִצַּד הַמַּזָּלוֹת שֶׁבַּשָּׁמַיִם, וּכְשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַפִּיל הָאֻמָּה אָז תְּחִלַּת נְפִילָתָן הוּא עַל יְדֵי שֶׁמַּפִּיל תְּחִלָּה אֱלֹהֶיהָ וְאַחַר כָּךְ עַל מַלְכֵי הָאֲדָמָה תֵּרֵד. עַל כֵּן הָיְתָה הַעֲמָדַת הַחַמָּה בְּמֹשֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ הַתְחָלָה לִנְפִילָתָן, כִּי כְּשֶׁהַמַּזָּל עוֹמֵד מִן תְּנוּעָתוֹ בְּהֶכְרֵחַ יִפְּלוּ בַּנּוֹפְלִים כָּל הַבּוֹטְחִים בּוֹ וְרָגְזוּ וְחָלוּ מִפָּנָיו. עַל כֵּן נִרְמַז הַעֲמָדַת הַחַמָּה בְּ״אָחֵל״ ״אָחֵל״, לְהוֹרוֹת שֶׁנְּפִילָתָן הָיְתָה תְּלוּיָה בְּהַתְחָלָה זוֹ, וְעַל זוֹ הַהַתְחָלָה אָמַר: ״רְאֵה הַחִלֹּתִי תֵּת לְפָנֶיךָ אֶת סִיחוֹן וְאֶת אַרְצוֹ הָחֵל רֵשׁ וְגוֹ׳. וַיֵּצֵא סִיחוֹן״ וְגוֹ׳. עַל מָה אָמַר ״הַחִלֹּתִי״, כִּי עֲדַיִן לֹא נָתַן כְּלוּם בְּיָדוֹ? וְאִם מַתַּת ה׳ וְהַבְטָחָתוֹ כְּאִלּוּ הִיא נְתוּנָה כְּבָר, אִם כֵּן לָמָּה אָמַר ״רְאֵה הַחִלֹּתִי״ כְּבָר הָיָה גַּם הַגְּמָר. אֶלָּא וַדַּאי שֶׁעַל הַעֲמָדַת הַחַמָּה אָמַר כֵּן. וְיָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁגַּם זֶה דַּעַת רַשִׁ״י שֶׁאָמַר, כָּפָה שַׂר שֶׁל אֱמֹרִיִּים לְמַעְלָה כוּ׳, אֲבָל הַשַּׂר לֹא פֹּרַשׁ בַּמִּקְרָא. בִּשְׁלָמָא הַעֲמָדַת הַחַמָּה רָמוּז בִּגְזֵרָה שָׁוָה דְּ״אָחֵל״ ״אָחֵל״.

וּמַה שֶּׁשָּׁלַח מֹשֶׁה אֶל סִיחוֹן דִּבְרֵי שָׁלוֹם, אַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר אָמַר לוֹ ה׳ ״הָחֵל רָשׁ וְהִתְגָּר בּוֹ מִלְחָמָה״, לְפִי שֶׁיָּדַע מֹשֶׁה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁעָלָיו שֶׁלֹּא יִשְׁמַע סִיחוֹן, וּמִכָּל מָקוֹם פָּתַח בְּשָׁלוֹם מִפְּנֵי חִלּוּל הַשֵּׁם, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ הָאֻמּוֹת שֶׁבָּאִים עֲלֵיהֶם בַּעֲקִיפִין. וְלָמַד זֶה מִמִּדְבַּר קְדֵמוֹת כְּפֵרוּשׁ רַשִׁ״י, כִּי גַּם בְּמַתַּן תּוֹרָה הָיָה גָּלוּי לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ שֶׁלֹּא יִרְצוּ לְקַבְּלָהּ, וְגַם הָיָה גָּלוּי לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ שֶׁלֹּא יִשְׁמַע פַּרְעֹה.

וְאָמַר לְמַעַן תִּתּוֹ בְיָדְךָ כַּיּוֹם הַזֶּה. רוֹצֶה לוֹמַר כְּמוֹ הַגַּלְגַּל הַיּוֹמִי הַזֶּה, דְּהַיְנוּ הַחַמָּה נְתוּנָה בְּיָדְךָ, כָּךְ הוּא יִהְיֶה נָתוּן בְּיָדְךָ. וּמִכָּאן רֶמֶז נָכוֹן שֶׁמֹּשֶׁה הֶעֱמִיד הַשֶּׁמֶשׁ.