כִּֽי־תִקְרַ֣ב אֶל־עִ֔יר לְהִלָּחֵ֖ם עָלֶ֑יהָ וְקָרָ֥אתָ אֵלֶ֖יהָ לְשָׁלֽוֹם׃

כי תקרב אל עיר. בְּמִלְחֶמֶת הָרְשׁוּת הַכָּתוּב מְדַבֵּר, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בָּעִנְיָן "כֵּן תַּעֲשֶׂה לְכָל הֶעָרִים הָרְחֹקֹת וְגוֹ'" (ספרי):

אֲרֵי תִקְרַב לְקַרְתָּא לַאֲגָחָא (קְרָבָא) עֲלַהּ וְתִקְרֵי לַהּ מִלִין דִשְׁלָם

וקראת. קרא אליה מצוה ויתכן שהוא רשות:

כִּי תִקְרַב וְגוֹ׳. אוּלַי פָּרָשָׁה זוֹ תִּרְמֹז עַל פִּי מַה שֶׁאָמַר הָרַשְׁבִּ״י בְּסֵפֶר הַזֹּהַר (ח״ב סב.) כִּי הָאָדוֹן בָּרוּךְ הוּא שׁוֹלֵחַ נְשָׁמָה יְתֵרָה לְהָאָדָם מֵעוֹלָם הָעֶלְיוֹן לְהַדְרִיכוֹ בְּדֶרֶךְ יָשָׁר, וּבְאֶמְצָעוּתָהּ יִמָּלֵט הָאָדָם מֵהַמַּחְטִיאוֹ, וְצִוָּה ה׳ לַנְּשָׁמָה וְאָמַר כִּי תִקְרַב אֶל עִיר - זֶה הוּא גּוּף הָאָדָם שֶׁנִּקְרָא עִיר, כְּאָמְרָם בְּסֵפֶר הַזֹּהַר (זהר חדש רות צז.) בְּפָסוּק ״עִיר קְטַנָּה״ (קהלת ט:יד) וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: ״עִיר קְטַנָּה״ - דָּא גּוּפָא דְּבַר נָשׁ, עַד כָּאן, לְמִלְחָמָה - כִּי צָרִיךְ כֹּחַ לְהַצִּיל הָאָדָם מִיַּד מַרְשִׁיעוֹ.

וְדִקְדֵּק לוֹמַר ״עָלֶיהָ״, פֵּרוּשׁ, בִּשְׁבִיל הָעִיר לְמַלְּטָהּ מִיֵּצֶר הָרַע, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (קהלת ט:יד) ״וּבָא אֵלֶיהָ״ וְגוֹ׳ וּמִלַּט הָעִיר בְּחָכְמָתוֹ (נדרים לב:).

וְקָרָאתָ אֵלֶיהָ לְשָׁלוֹם. פֵּרוּשׁ, שֶׁלֹּא תָּבֹא אֵלֶיהָ בִּפְסִיעוֹתֶיךָ לְהַטּוֹתוֹ לְדֶרֶךְ הַטּוֹב מִן הַקָּצֶה אֶל הַקָּצֶה, אֶלָּא בִּתְחִלָּה בְּקָרְבְךָ תִּקְרָא אֵלֶיהָ לְשָׁלוֹם, שֶׁעָשֹׂה יַעֲשֶׂה גַּם לָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן וְיֵהָנֶה בָּזֶה וּבַבָּא, וְיִתֵּן חֵלֶק לַגּוּפָנִיּוּת וְחֵלֶק לָרוּחָנִיּוּת, כִּי גַּם לָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן צָרִיךְ הָאָדָם לִמְזוֹנוֹת, וְאִם לֹא יַטְרִיחַ בָּעוֹלָם הַזֶּה בְּעַד עוֹלָם הַבָּא גַּם כֵּן, נִמְצָא שֶׁלֹּא יַגִּיעוּ וְיֹאבַד לְעוֹלָם וָעֶד, וְדֶרֶךְ זֶה יִקָּרֵא דִּבְרֵי שָׁלוֹם, שֶׁהוּא הַבִּצּוּעַ.

וְאָמְרוֹ וְהָיָה אִם שָׁלוֹם. פֵּרוּשׁ ״וְהָיָה״ לְשׁוֹן שִׂמְחָה הִיא אִם שָׁלוֹם תַּעֲנְךָ. וְאָמַר וּפָתְחָה פֵּרוּשׁ, אֵין צוֹרֶךְ אֶלָּא פְּתִיחָה לְבַד, וְאִם יִפְתַּח כְּפִתְחוֹ שֶׁל מַחַט הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִפְתַּח לוֹ כְּפִתְחוֹ שֶׁל אוּלָם. וְהוּא מַה שֶׁגָּמַר אוֹמֶר וְהָיָה כָּל הָעָם הַנִּמְצָא בָהּ רַמַ״ח אֵיבָרִים וּשְׁסָ״ה גִּידִים הַכֹּל יִשְׁתַּעְבֵּד לַנְּשָׁמָה, בֵּין בִּבְחִינַת מִצְווֹת עֲשֵׂה יִהְיוּ לָמַס לַעֲשׂוֹת בְּגוּפָם וּבְמָמוֹנָם וְכוּ׳, בֵּין בִּבְחִינַת מִצְווֹת לֹא תַעֲשֶׂה וַעֲבָדוּךָ פֵּרוּשׁ, כְּעֶבֶד הַיָּרֵא מֵרַבּוֹ לְבַל נְטוֹת מִדְּבָרָיו יָמִין וּשְׂמֹאל.

וְאָמְרוֹ וְאִם לֹא תַשְׁלִים וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, אִם לֹא הִשְׁלִימָה הָעִיר וְנָטְתָה אֲשׁוּרֶיהָ מִנִּי דֶרֶךְ, וְלִפְעָמִים יִקֶר מִקְרֶה שֶׁאַחַר שֶׁהִתְחִיל הָאָדָם לְהֵיטִיב מַעֲשָׂיו יָשׁוּב אֲחוֹרַנִּית, וּכְשֶׁאֵרַע זֶה לְהָאָדָם יַגְדִּיל רֶשַׁע וְיִתְחַזֵּק יִצְרוֹ עָלָיו יוֹתֵר מִבָּרִאשׁוֹנָה לְהִלָּחֵם עִם הַנְּשָׁמָה, וְהוּא אָמְרוֹ וְעָשְׂתָה עִמְּךָ מִלְחָמָה. יְצַו ה׳ לָצוּר עַל הָעִיר בְּסִגּוּפִים, וּכְמַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות ה.): לְעוֹלָם יַרְגִּיז אָדָם יֵצֶר טוֹב עַל יֵצֶר הָרַע, וְהַרְגָּזָתוֹ הוּא לְסַגֵּף עַצְמוֹ בִּדְבָרִים הַמֻּתָּרִים לוֹ, גַּם בְּתַעֲנִיּוֹת וּמַלְקִיּוֹת וּבְכִי לְהַתִּישׁ כֹּחַ הָרַע שֶׁבָּעִיר, וּמַבְטִיחוֹ ה׳ לִתְּנָהּ בְּיָדוֹ, כְּאָמְרוֹ ״וּנְתָנָהּ ה׳ אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ״. וְהִכִּיתָ כָל זְכוּרָהּ הוּא כֹּחַ ס״מ וְחֵילוֹתָיו.

וְאָמְרוֹ לְפִי חָרֶב - עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (תהלים קמט:ו) ״רוֹמְמוֹת אֵל בִּגְרוֹנָם וְחֶרֶב פִּיפִיּוֹת בְּיָדָם״.

וְאָמְרוֹ רַק הַנָּשִׁים וְהַטַּף - פֵּרוּשׁ, ״נָשִׁים״ הֵם נֶפֶשׁ וְרוּחַ, וְנִקְרְאוּ נָשִׁים בְּעֵרֶךְ הַנְּשָׁמָה כַּיָּדוּעַ לְיוֹדְעֵי חֵן, ״וְהַטַּף״ הֵם מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁעָשָׂה אָדָם קוֹדֶם שֶׁהָיָה מְתוֹעָב בְּעֵינֵי ה׳, בְּסוֹד (תהלים נ,טז) ״וְלָרָשָׁע אָמַר אֱלֹהִים מַה לְּךָ לְסַפֵּר חֻקָּי״, וּכְשֶׁאָדָם חוֹזֵר בּוֹ יֵחָשְׁבוּ לִזְכוּת. גַּם עַל פִּי דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁאָמְרוּ (יומא פו:) שְׁגָגוֹת נַעֲשׂוֹת לוֹ כִּזְכֻיּוֹת, וְלָהֶם יִקָּרֵא טַף.

וְאָמְרוֹ וְהַבְּהֵמָה הוּא תַּאֲוַת הַחֹמֶר שֶׁיִּקָּרֵא בְּהֵמָה, וְכָל אֲשֶׁר בָּעִיר תָּבֹז לָךְ שֶׁהַכֹּל יִהְיֶה לְתוֹעֶלֶת הַנְּשָׁמָה לְתַקֵּן הַצָּרִיךְ לְתַקֵּן לְהַשָּׂגַת הַמֻּשְׂכָּלוֹת, כִּי גַּם תַּאֲוַת הַבְּהֵמִי תְּסַגֵּל סֶגֶל הַטּוֹב בְּמַה שֶׁנּוֹגֵעַ לָהּ.

וְאָמְרוֹ כֵּן תַּעֲשֶׂה לְכָל הֶעָרִים וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ כָּל מִצְוֹת הָאֲמוּרוֹת בָּעִנְיָן אֵינָם אֶלָּא שֶׁהֵם הַגּוּפוֹת שֶׁנִּתְרַחֲקוּ, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (ישעי׳ נ״ז) ״לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב״, שֶׁבַּעַל עֲבֵרוֹת יִקָּרֵא רָחוֹק מֵהַשְּׁכִינָה, שֶׁהִיא מְקוֹר הַקְּדֻשָּׁה שֶׁמִּמֶּנָּה הִיא מַחְצַב הַנְּשָׁמָה הָעֶלְיוֹנָה, אֲבָל עִיר שֶׁהִיא מֵעָרֵי הַגּוֹיִם, פֵּרוּשׁ, שֶׁאֵין לָהּ קֶשֶׁר עִם הַקְּדֻשָּׁה וְיָצְאתָה מִמְּקוֹרָהּ בְּרוֹב פְּשָׁעֶיהָ כְּכָל הַגּוֹיִם, אֵין לַנְּשָׁמָה חֵלֶק עִמָּהּ וְלֹא תִּקְוָה בָּהּ לַהֲשִׁיבָהּ, וְהוּא אָמְרוֹ אֲשֶׁר לֹא מֵעָרֵי הַגּוֹיִם וְגוֹ׳, כִּי בְּחִינוֹת הָהֵם אֵין לָהֶם אֶלָּא לְהַחֲרִימָם. וְזוֹ הָיְתָה שִׁגְגַת מֹשֶׁה בְּקַבָּלַת עֵרֶב רַב (שמו״ר פמ״ב), וַה׳ אָמַר אֵלָיו שֶׁשָּׁרְשָׁם רַע וְאֵינָם עוֹמְדִים בְּגֶדֶר הַקְּדֻשָּׁה וּמֻבְדָּלִים לְחֵלֶק רַע, וּכְשֶׁהָיָה מְחַיֶּה אוֹתָם, פֵּרוּשׁ, לְקָרְבָם לַקֹּדֶשׁ, אֵינוֹ מְחַיֶּה בָּם כָּל נְשָׁמָה, דִּקְדֵּק לוֹמַר ״כָּל״ הִיא הָרוּחַ שֶׁזּוֹכָה רִאשׁוֹנָה עִם הַנְּשָׁמָה:

חסלת פרשת שופטים