לְמַ֗עַן אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־יְלַמְּד֤וּ אֶתְכֶם֙ לַעֲשׂ֔וֹת כְּכֹל֙ תּֽוֹעֲבֹתָ֔ם אֲשֶׁ֥ר עָשׂ֖וּ לֵאלֹֽהֵיהֶ֑ם וַחֲטָאתֶ֖ם לַיהֹוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃ {ס}

התורה מנמקת את דין החרם: כדי שלא ילמדו העממים את ישראל לעשות ככל תועבותיהם אשר עשו לאלוהיהם, ותחטאו לה׳. רש״י מדייק מן ״למען אשר לא ילמדו״ - הא אם עשו תשובה ומתגיירים, אתה רשאי לקבלם, שכן הטעם הוא החשש מהשפעה רעה, וכשזו מוסרת אין איסור. אונקלוס מתרגם ״ככל תועבותם״ - ״ככל תועבתהון״, ואת ״וחטאתם״ - ״ותחובון קדם ה׳ אלהכון״. הפסוק חושף את הרציונל שמאחורי הדין החמור: החשש מהשפעה רוחנית מזיקה של עבודת האלילים ותועבותיה על עם ישראל, ולא נקמה או שנאה גרידא כלפי העממים.