כִּי־יִמָּצֵ֣א חָלָ֗ל בָּאֲדָמָה֙ אֲשֶׁר֩ יְהֹוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ נֹתֵ֤ן לְךָ֙ לְרִשְׁתָּ֔הּ נֹפֵ֖ל בַּשָּׂדֶ֑ה לֹ֥א נוֹדַ֖ע מִ֥י הִכָּֽהוּ׃

אֲרֵי יִשְׁתְּכַח קְטִּילָא בְּאַרְעָא דִי יְיָ אֱלָהָךְ יָהֵב לָךְ לְמֵירְתַהּ רָמֵי בְּחַקְלָא לָא אִתְיְדַע מַן קָטְּלֵהּ

כי ימצא חלל. כאשר הזכיר המלחמה על האויב אמר ואם אדם ילחם עם אחד ונמצא חלל בארץ ישראל ולא נודע מי הכהו:

כי ימצא חלל אחר שהזכיר המלחמה עם האויבים הזכיר אדם נלחם עם אחר.

כי ימצא חלל ולא טמון בגל.

נפל ולא תלוי באילן דאין דרך רוצח לשהות ולטמון ולהתלות מפני שירא לנפשו. ד״‎א נפל שוכן דאין לומר שנפל כשראהו שהרי מצאו נהרג בשדה ולא הצף על פני המים דאין להבחין מאין הוא בא.

כִּי יִמָּצֵא חָלָל בָּאֲדָמָה וְגוֹ׳. הִקְשָׁה מהרי״א עַל פָּרָשָׁה זוֹ שֶׁאֵין כָּאן מְקוֹמָהּ בֵּין אַרְבַּע פָּרָשִׁיּוֹת הַמְדַבְּרוֹת מֵעִנְיַן מִלְחָמָה, וְנָתַן הָרַב טַעַם חָלוּשׁ בַּדָּבָר. גַּם שְׁאָר מְפָרְשִׁים נִגָּשִׁים לְפָרֵשׁ הַסְּמִיכוּת בְּשִׁנּוּיִים דְּחוּקִים. וְעַתָּה שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מַה שֶּׁאָמְרוּ רז״ל (סוטה מו.): תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן שָׁאוּל: מִפְּנֵי מָה אָמְרָה תּוֹרָה הָבֵא עֶגְלָה עֲרוּפָה, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: תָּבֹא הָעֶגְלָה שֶׁלֹּא עָשְׂתָה פֵּרוֹת וְתֵעָרֵף בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה פֵּרוֹת וּתְכַפֵּר עַל זֶה שֶׁלֹּא הִנִּיחוּהוּ לַעֲשׂוֹת פֵּרוֹת. וּמַקְשֶׁה בַּגְּמָרָא: אִילֵימָא אַפְּרִיָּה וּרְבִיָּה, הָכֵי נָמֵי דְּאַסָרִיס וְאַזָקֵן לֹא עֲרֵיפְנָא? אֶלָּא אַמִּצְוֹת. וּבַפָּרָשָׁה שֶׁלִּפְנֵי זוֹ נֶאֱמַר: ״כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת רַק עֵץ אֲשֶׁר תֵּדַע כִּי לֹא עֵץ מַאֲכָל הוּא״, וְאָמְרוּ רז״ל בְּמַסֶּכֶת תַּעֲנִית (ז.): אִם תַּלְמִיד חָכָם הָגוּן הוּא - ״מִמֶּנּוּ תֹאכֵל וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת״, ״רַק עֵץ אֲשֶׁר תֵּדַע כִּי לֹא עֵץ מַאֲכָל הוּא״ - זֶה תַּלְמִיד חָכָם שֶׁאֵינוֹ הָגוּן כוּ׳. וְאִם כֵּן כָּל מַשְׂכִּיל יִרְאֶה בְּעֵין שִׂכְלוֹ שֶׁסְּמִיכוּת שְׁנֵי פָּרָשִׁיּוֹת אֵלּוּ מְבֹאָר מֵעַצְמוֹ, מִמַּה נַּפְשָׁךְ: אִם טַעַם הָעֶגְלָה עֲרוּפָה עַל שֶׁלֹּא הִנִּיחוּהוּ לַעֲשׂוֹת פֵּרוֹת בִּפְרִיָּה וּרְבִיָּה - שַׁפִּיר נִסְמְכָה לַפָּרָשָׁה הַקּוֹדֶמֶת הַמַּקְפֶּדֶת עַל עֵץ עוֹשֶׂה פְּרִי שֶׁלֹּא לִכְרֹת אוֹתוֹ, וּמַה לִּי פְּרִי הָאָדָם מַה לִּי פְּרִי הָאֲדָמָה, מִשְׁפָּט אֶחָד לָהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה״; וְאִם שֶׁלֹּא הִנִּיחוּהוּ לַעֲשׂוֹת פֵּרוֹת שֶׁל מִצְוֹת כְּפִי הַמַּסְקָנָא - הֲרֵי גַּם בַּפָּרָשָׁה שֶׁלְּפָנֶיהָ הִקְפִּיד עַל זֶה שֶׁלֹּא לִכְרֹת הַתַּלְמִיד חָכָם עוֹשֶׂה פְּרִי עֵץ חַיִּים לְמִינוֹ. וְתָמֵהַּ אֲנִי עַל כָּל הַמְפָרְשִׁים שֶׁדָּבָר פָּשׁוּט כָּזֶה יִהְיֶה נֶעְלָם מִנֶּגֶד עֵינֵיהֶם.

וּמַה שֶּׁדָּרְשׁוּ רז״ל (תענית ז.) פָּסוּק ״מִמֶּנּוּ תֹאכֵל וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת״ עַל הַתַּלְמִיד חָכָם, נִרְאֶה שֶׁלֹּא כִּוְּנוּ לְעוֹלָם לְהוֹצִיא הַמִּקְרָא מִפְּשׁוּטוֹ, אֶלָּא שֶׁרָצוּ לְתָרֵץ לָמָּה הִקְפִּידָה הַתּוֹרָה כָּל כָּךְ עַל כְּרִיתַת עֵץ מַאֲכָל, אֶלָּא וַדַּאי כְּדֵי לִלְמֹד מִמֶּנּוּ קַל וָחֹמֶר עַל הָאָדָם הָעוֹשֶׂה פְּרִי צַדִּיק עֵץ חַיִּים, כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה הוּא עוֹשֶׂה פְּרִי צַדִּיק וְצֶמַח צְדָקָה, וְאִם הִקְפִּידָה תּוֹרָה עַל עֵץ עוֹשֶׂה פְּרִי שֶׁאֵין בּוֹ דַּעַת וּתְבוּנָה קַל וָחֹמֶר עַל פְּרִי הַצַּדִּיק הַשָּׁלֵם. וְעַל כֵּן סָמַךְ מִיָּד הַפָּרָשָׁה שֶׁל עֶגְלָה עֲרוּפָה, אֲשֶׁר מִמֶּנָּה נִרְאֶה גַּם כֵּן הַקְפָּדָה גְּדוֹלָה עַל פְּרִי צַדִּיק עֵץ חַיִּים.