לֹֽא־תִרְאֶה֩ אֶת־שׁ֨וֹר אָחִ֜יךָ א֤וֹ אֶת־שֵׂיוֹ֙ נִדָּחִ֔ים וְהִתְעַלַּמְתָּ֖ מֵהֶ֑ם הָשֵׁ֥ב תְּשִׁיבֵ֖ם לְאָחִֽיךָ׃

והתעלמת. כּוֹבֵשׁ עַיִן כְּאִלּוּ אֵינוֹ רוֹאֵהוּ:

לא תראה … והתעלמת. לֹא תִרְאֶה אוֹתוֹ שֶׁתִּתְעַלֵּם מִמֶּנּוּ, זֶהוּ פְּשׁוּטוֹ. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ פְּעָמִים שֶׁאַתָּה מִתְעַלֵּם וְכוּ' (ספרי; בבא מציעא ל'):

לָא תֶחֱזֵי יָת תּוֹרָא דְאָחוּךְ אוֹ יַת אִמְרֵהּ דְטָעָן וְתִתְכְּבֵשׁ מִנְהוֹן אָתָבָא תָתֵבִנוּן לְאָחוּךְ

לא תראה את שור. אפי' אתה יוצא למלחמה וזה דרך דרש:

והתעלמת. דבק עם לא תראה והזכיר שור ושה וכבר הזכיר החמור וכן משפט כל בהמה:

לא תראה את שור אחיך או את שיו נדחים זו מצוה מבוארת שאמר בתורה (שמות כג ד) כי תפגע שור אויבך או חמורו תועה השב תשיבנו לו והוסיף בכאן לאמר נדחים כי תועה שתעה מדרכו ויכול להטותו הדרך בלא עמל גדול ועתה הזכיר נדחים שברחו ממנו והרחיקו והזכיר "שה" שהוא כאבד ולכך ביאר בכאן ואם לא קרוב אחיך אליך ולא ידעתו ואספתו אל תוך ביתך ואמר וכן תעשה לחמורו שהוא בהמה טמאה וכן תעשה לשמלתו אע"פ שאין השמלה חביבה על בעליה כבעלי החיים ואין ההפסד בה מצוי כבהם שאפשר שימותו וכן תעשה לכל אבדת אחיך מכל כלי ביתו אף על פי שאינן חביבין כשמלתו אשר יכסה בה ועל מדרש רבותינו (ספרי מה ב"מ ל) הוסיף עוד בכאן דברים רבים כגון והתעלמת פעמים שאתה מתעלם השב אפילו מאה פעמים (ב"מ לא) תשיבם אפילו לגנתו ולחרבתו (שם) והחזירה בסימנים ודברים אחרים נדרשים בפרשה:

לא תראה את שור אחיך אפילו בשעה שאתה יוצא למלחמה. והזכיר שור וחמור והוא הדין לכל בהמותיו.

והתעלמת מהם תרגומו ותתכביש, ולא תוכל להתעלם תרגומו לית לך רשו לכסיותה. לפי שוהתעלמת משתעי בבהמה שאין נופל בה לשון כסוי שאין אדם עשוי להטמינה בתיבתו אך נופל בה לשון כבוש פנים אבל גבי שמלתו נופל בה לשון כסוי שיכול לכסותה בכנף בגדו. ד״‎א קרוב לזה העלמה המתורגמן בלשון כבישה היינו בענין שישנו ברשותו.

השב תשיבם לאחיך אהדריה קרא בשביל ואם לא קרוב אחיך אליך ולא ידעתו.

לֹא תִרְאֶה אֶת שׁוֹר אָחִיךָ וְגוֹ׳ וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם. דָּרְשׁוּ רז״ל (ברכות יט:): פְּעָמִים שֶׁאַתָּה מִתְעַלֵּם, כְּגוֹן זָקֵן וְאֵינוֹ לְפִי כְּבוֹדוֹ. וְיֵשׁ לְפָתְרוֹ בְּדֶרֶךְ שֶׁאָמְרוּ רז״ל (אבות ד כג): וְאַל תִּשְׁתַּדֵּל לִרְאוֹתוֹ בִּשְׁעַת קַלְקָלָתוֹ, וְאֵין חִלּוּק בֵּין קִלְקוּל בְּגוּפוֹ אוֹ בְּמָמוֹנוֹ הַכֹּל אֶחָד, אִם הוּא בְּעִנְיָן שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַצִּילוֹ וּלְהָשִׁיב אֶת נִדְּחוֹ. עַל זֶה אָמַר: ״לֹא תִרְאֶה אֶת שׁוֹר אָחִיךָ אוֹ שֵׂיוֹ נִדָּחִים״, כְּשֶׁהֵם נִדָּחִים לְגַמְרֵי, כְּגוֹן טוֹבְעִים בְּנָהָר וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם, ״וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם״ צָרִיךְ אַתָּה לַעֲשׂוֹת אֶת עַצְמְךָ כְּלֹא רוֹאֶה. אָמְנָם ״הָשֵׁב״ רָצָה לוֹמַר אִם יֵשׁ בָּהֶם כְּדֵי הֲשָׁבָה שֶׁאֵינָן נִדָּחִים לְגַמְרֵי אֶלָּא אֶפְשָׁר לְךָ לְהָשִׁיב אֶת נִדְּחָם, אָז ״תְּשִׁיבֵם לְאָחִיךָ״, חַיָּב אַתָּה לְהִשְׁתַּדֵּל לִרְאוֹתוֹ כְּדֵי לְהַצִּילוֹ.

לֹא תִרְאֶה אֶת שׁוֹר וְגוֹ׳. פָּרָשָׁה זוֹ בָּאָה לִרְמֹז בִּפְרָטוּת חִיּוּב הַתּוֹכָחוֹת שֶׁצְּרִיכִין בְּנֵי אֵל חַי צַדִּיקֵי עוֹלָם לַעֲשׂוֹת לְעַם ה׳, וְהֵן אֵלֶּה צַדִּיקִים יִקָּרְאוּ לְצַד מַעֲלָתָם אַחִים, כְּמוֹ שֶׁהֶעִירוֹתִיךָ שֶׁכִּנּוּי זֶה הוּא מַדְרֵגָה הַיּוֹתֵר מְעֻלָּה שֶׁבְּכָל כִּנּוּיִים אֲשֶׁר יִתָּכְנוּ בָּהֶם יְחִידֵי עַם (שמות רבה נב,ה), וְאוֹתָם צִוָּה ה׳ כִּי תִרְאֶה אֶת שׁוֹר, אֵלֶּה הֵם בְּנֵי אָדָם שֶׁנִּמְשְׁלוּ כַּבְּהֵמוֹת וְהֵם צֹאן קָדָשִׁים, וְלָזֶה קְרָאָם שׁוֹר וָשֶׂה, אָחִיךָ שֶׁהוּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְיִחֵס לוֹ שֵׁם זֶה לְהָעִיר אֶל מִי מִקְּדוֹשָׁיו הוּא מְצַוֶּה, שֶׁהֵם הַצַּדִּיקִים כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ.

וְאָמְרוֹ נִדָּחִים - עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (דברים ד:יט) ״וְנִדַּחְתָּ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לָהֶם״ וְגוֹ׳, שֶׁהָעוֹבֵר פִּי ה׳ יִקָּרֵא נִדָּח, וִיצַו ה׳ לְבַל יִתְעַלֵּם אֶלָּא יְשִׁיבֵם לְאָחִיו, הוּא אֱלֹהֵי עוֹלָם. וְכָפַל לוֹמַר ״הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם״, נִתְכַּוֵּן כִּי מִתְּחִלָּה יְשִׁיבֵם לְדֶרֶךְ הַטּוֹב וּבָזֶה יִתְקָרְבוּ אֶל אֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, וְהוּא אָמְרוֹ ״תְּשִׁיבֵם לְאָחִיךָ״.

וְאָמְרוֹ וְאִם לֹא קָרוֹב אָחִיךָ וְגוֹ׳. בָּזֶה הֵעִיר כִּי הוּא מְדַבֵּר עַל זְמַן גָּלוּת הָאַחֲרוֹן, כִּי לֹא קָרוֹב, כְּדֶרֶךְ אָמְרוֹ (במדבר כד:יז) ״אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב״, עוֹד לוֹ ״וְלֹא יְדַעְתּוֹ״, שֶׁנִּסְתַּם הַקֵּץ וְאֵין יוֹדֵעַ מָתַי קֵץ הַפְּלָאוֹת, וְזֶה יְסוֹבֵב הַרְחָקַת הַלְּבָבוֹת מֵהָאֱמוּנָה וּנְטוּיֵי רֶגֶל כַּאֲשֶׁר עֵינֵינוּ רוֹאוֹת בַּדּוֹרוֹת הַלָּלוּ. עִם כָּל זֶה יְצַו ה׳ וַאֲסַפְתּוֹ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ - זֶה בֵּית הַמִּדְרָשׁ, וִילַמְּדֵהוּ אָרְחוֹת חַיִּים וְדֶרֶךְ יִשְׁכּוֹן אוֹר, לְבַל יִטֶּה מִנִּי אֹרַח וְלֹא יִמְצָאֵהוּ אוֹיְבוֹ בְּמַחְשָׁבוֹת וְטַעֲנוֹת כּוֹזְבוֹת, כִּי אוֹר תּוֹרָה תַּצִּילֵהוּ. וְזֶה יִהְיֶה עַד שֶׁיִּתְרַצֶּה ה׳ וְיִדְרְשֵׁהוּ, וְהוּא אָמְרוֹ עַד דְּרֹשׁ אָחִיךָ אֹתוֹ. וַהֲשֵׁבֹתוֹ לוֹ - פֵּרוּשׁ, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ הוּא מְשִׁיבוֹ מִנִּי אוֹבֵד.

אוֹ יִרְצֶה, שֶׁצָּרִיךְ הֶחָכָם לְהִשְׁתַּדֵּל עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּכֹחַ הַתּוֹרָה וְהַמּוּסָר עַד יוֹם פְּקֻדָּה שֶׁיִּדְרֹשׁ ה׳ נִשְׁמָתוֹ, וְאָז הָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים, וְדִקְדֵּק לוֹמַר וַהֲשֵׁבֹתוֹ לוֹ, שֶׁאִם יִמְעֲדוּ קַרְסוּלָּיו לֹא תָשׁוּב הַנֶּפֶשׁ אֶל הָאֱלֹהִים וְתֵלֵךְ לַחֲרָפוֹת.

וְאָמְרוֹ וְכֵן תַּעֲשֶׂה. לְפִי שֶׁיֵּשׁ בְּאֶמְצָעוּת הָאָדָם שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים: הָא׳ הַרְכָּבַת הַגּוּף, ב׳ חֵלֶק הָרוּחָנִי שֶׁבָּאָדָם, ג׳ חֵלֶק הַתּוֹרָה הַמְאוֹרֶסֶת לְכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל. כְּנֶגֶד הַרְכָּבַת הַגּוּף אָמַר כֵּן תַּעֲשֶׂה לַחֲמוֹרוֹ, כְּנֶגֶד חֵלֶק הָרוּחָנִי אָמַר כֵּן תַּעֲשֶׂה לְשִׂמְלָתוֹ, כִּי בְּחִינָה זוֹ תִּקָּרֵא שִׂמְלָה, כְּאָמְרָם בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת (קנב:) מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁחִלֵּק בִּגְדֵי מַלְכוּת, וּכְנֶגֶד חֵלֶק הַתּוֹרָה אָמַר וְכֵן תַּעֲשֶׂה לְכָל אֲבֵדַת אָחִיךָ, וּקְרָאָהּ הַכָּתוּב אֲבֵדָה כְּמוֹ שֶׁרָמַז רַשְׁבִּ״י (קידושין ב:) מָשָׁל לְמִי שֶׁנֶּאֶבְדָה לוֹ אֲבֵדָה מִי מְחַזֵּר עַל מִי וְכוּ׳, כִּי חֵלֶק הָעוֹלֶה לְאִישׁ זֶה הִנֵּה הוּא אָבוּד מֵהָעוֹלָם, כֵּיוָן שֶׁאֵין זוּלָתוֹ יָכוֹל לְהַשִּׂיגוֹ כָּאָמוּר בְּדִבְרֵי הַמְּקֻבָּלִים, וּבְאֶמְצָעוּת הֲשָׁבָתוֹ בִּתְשׁוּבָה הִנֵּה הוּא מוֹצֵא אוֹתָהּ.

וְאָמַר עוֹד לֹא תִרְאֶה חֲמוֹר אָחִיךָ וְגוֹ׳. נִתְכַּוֵּן בָּזֶה שֶׁלֹּא יֹאמַר הַצַּדִּיק שֶׁלֹּא נִצְטַוָּה אֶלָּא עַל אִישׁ שֶׁנִּדַּח בַּעֲבֵירוֹת אֲבָל יֶשְׁנוֹ בְּהָשֵׁב, אֲבָל אִם נָפַל וְהִרְבָּה לְהַרְשִׁיעַ - הֲלַנּוֹפְלִים תְּקוּמָה וְאָבְדָה תִּקְוָה מִמֶּנּוּ, לֹא כֵן הוּא, אֶלָּא לֹא תִרְאֵהוּ וְתִתְעַלֵּם וְצָרִיךְ לְהָקִים עִמּוֹ. דִּקְדֵּק לוֹמַר עִמּוֹ דַּוְקָא אִם הוּא מְסַיֵּעַ בַּדָּבָר שֶׁרוֹצֶה לָשׁוּב, אֲבָל אִם הוּא נוֹפֵל וְאֵינוֹ חָפֵץ בַּהֲקָמָתְךָ פָּטוּר אַתָּה, שֶׁזֶּה נִכְנָס בְּגֶדֶר לֵץ, וּכְתִיב (משלי ט:ח) ״אַל תּוֹכַח לֵץ פֶּן יִשְׂנָאֶךָּ״.