דְּבָרִים כ״ב · כ׳

וְאִם־אֱמֶ֣ת הָיָ֔ה הַדָּבָ֖ר הַזֶּ֑ה לֹא־נִמְצְא֥וּ בְתוּלִ֖ים לַֽנַּעֲרָֽ׃

במילים פשוטות

הכתוב מתאר את הצד השני: אם אמת היה הדבר ולא נמצאו בתולים לנערה. רש״י מבאר ש״ואם אמת היה הדבר״ הוא בעדים והתראה, שזינתה לאחר אירוסין, כלומר שהתברר בבית הדין על פי עדות כשרה שהנערה בגדה לאחר שהתארסה. כך הפסוק פותח את המקרה ההפוך, שבו טענת הבעל התבררה כאמת. הכתוב מדגיש, לפי רש״י, שאין די בהיעדר סימני הבתולים כדי להרשיע, אלא צריך עדות ברורה של עדים והתראה על מעשה הזנות עצמו לאחר האירוסין, שכן דיני נפשות אינם נקבעים אלא בראיה גמורה.
מבוסס על רש״י · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

ואם אמת היה הדבר. בְּעֵדִים וְהַתְרָאָה, שֶׁזִּנְּתָה לְאַחַר אֵרוּסִין (כתובות מ"ד):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְאִם קֻשְׁטָא הֲוָה פִּתְגָמָא הָדֵין לָא אִשְׁתְּכָחוּ בְתוּלִין לְעוּלֶמְתָּא

מקור: ספריא · נחלת הכלל