וְֽאִם־בַּשָּׂדֶ֞ה יִמְצָ֣א הָאִ֗ישׁ אֶת־הַֽנַּעֲרָ֙ הַמְאֹ֣רָשָׂ֔ה וְהֶחֱזִֽיק־בָּ֥הּ הָאִ֖ישׁ וְשָׁכַ֣ב עִמָּ֑הּ וּמֵ֗ת הָאִ֛ישׁ אֲשֶׁר־שָׁכַ֥ב עִמָּ֖הּ לְבַדּֽוֹ׃

וְאִם בְּחַקְלָא יַשְׁכַּח גְבַר יָת עוּלֶמְתָּא דִמְאָרְסָא וְיִתְקֶף בַּהּ גַבְרָא וְיִשְׁכּוּב עִמַהּ וְיִתְקְטֵּל גַבְרָא דְשָׁכֵב עִמַהּ בִּלְחוֹדוֹהִי

ואם בשדה וגו׳‎ ואם תאמר מה חלוק יש בין עיר לשדה שחלק הכתוב ענינם בשתי פרשיות כאן וכאן דינם בסקילה, שיש פתחון לבעל דין לחלוק ולומר שלא צעקה ונתרצית דאי צעקה הוו שמעי לה דהא הוו תמן סהדי דכתיב ומת האיש ואין מיתה בלא עדים והתראה, אלא י״‎ל שיש חלוק בשדה מבעיר כיצד אם מצאה בעיר לעולם תדון בסקילה אם לא צעקה אבל אם צעקה בשדה אפילו באו עדים באמצע הביאה וראוה שנתרצית לעבירה פטורה היא, וכן הפירוש ואם בשדה ימצא האיש את הנערה ובאו עדים באמצע הביאה והתרו בו בהא אמר קרא ומת האיש, לבדו מ״‎מ אם אנס או פתה שהרי נואף הוא והנערה אפי׳‎ אמרה להו לסהדי הניחו לו אמר קרא לא תעשה דבר אין לה חטא מות למה כי בשדה מצאה יחידה ויש לנו לומר צעקה הנערה בתחלת ביאה ואין מושיע לה דאינהו לא הוו תמן בשעת ביאה אבל השתא דאמרה הניחו לו היינו משום דיצרה אלבשה. ולפי פשוטו צעקה הנערה כמו ומלט את העיר בחכמתו שפירושו אילו התיעצו בו היה ממלט העיר בחכמתו אף כאן אילו צעקה לא היה אדם מושיעה והיתה יראה פן יהרגנה אם כן ספק הוא לן אם נתרצית אם לאו ומספק אין להרגה דספק נפשות להקל.