כִּ֥י בַשָּׂדֶ֖ה מְצָאָ֑הּ צָעֲקָ֗ה הַֽנַּעֲרָ֙ הַמְאֹ֣רָשָׂ֔ה וְאֵ֥ין מוֹשִׁ֖יעַ לָֽהּ׃ {ס}

הכתוב מנמק שבשדה מצאה, צעקה הנערה המאורסה ואין מושיע לה. אבן עזרא מבאר ש״צעקה״ - שיתכן שצעקה, כלומר יש להניח לזכותה שקראה לעזרה. רשב״ם מבאר אף הוא ש״צעקה הנערה״ פירושו שמא צעקה. כך הפסוק מסביר מדוע פטורה הנערה שנאנסה בשדה: מכיוון שאין במקום מי שיושיע, אין להאשימה בהיעדר צעקה, שכן גם אילו צעקה לא היה מי שישמע ויציל. הכתוב נותן לנערה את חזקת הזכות שביקשה עזרה, ובכך משלים את יסוד פטורהּ מעונש - המקום המבודד מלמד על אונס ולא על הסכמה.