וְהָיָ֥ה לִפְנֽוֹת־עֶ֖רֶב יִרְחַ֣ץ בַּמָּ֑יִם וּכְבֹ֣א הַשֶּׁ֔מֶשׁ יָבֹ֖א אֶל־תּ֥וֹךְ הַֽמַּחֲנֶֽה׃

הכתוב מצווה שלפנות ערב ירחץ במים, וכבוא השמש יבוא אל תוך המחנה. רש״י מבאר ש״והיה לפנות ערב״ - סמוך להערב שמשו יטבול, שאינו טהור בלא הערב השמש. אבן עזרא מבאר ש״לפנות ערב״ כטעם ״כי פנה היום״, וזה חיזוק לדברי חז״ל; ומיישב שאף שאמר ״לפנות ערב״ ואחר כך ״וכבוא השמש״, הרי קודם הערב טובל וכבוא השמש נטהר. כך הפסוק קובע את דרך היטהרות הטמא כדי לשוב אל המחנה: טבילה סמוך לערב, וכניסה לאחר שקיעת השמש, כלומר הטהרה נשלמת רק לאחר הערב השמש.