אָר֗וּר שֹׁכֵב֙ עִם־אֵ֣שֶׁת אָבִ֔יו כִּ֥י גִלָּ֖ה כְּנַ֣ף אָבִ֑יו וְאָמַ֥ר כׇּל־הָעָ֖ם אָמֵֽן׃ {ס}

הכרזת הקללה: ארור שוכב עם אשת אביו כי גילה כנף אביו, וכל העם עונים אמן. רשב״ם מבאר שמדובר במקום שהוא גדל שם ואין רואה, כלומר עבירה הנעשית בהסתר בתוך הבית. הפסוק עוסק באיסור עריות עם אשת האב. כפי שביאר אבן עזרא בכלל הקללות, גם עבירה זו נמנית בין הנעשות בסתר, שכן היחוד עם אשת האב אינו מעורר חשד, והמעשה נסתר מן העין. הקללה באה למנוע ניצול של הקרבה המשפחתית והאינטימיות שבתוך הבית לצורך עבירה.