דְּבָרִים כ״ח · כ״ב

יַכְּכָ֣ה יְ֠הֹוָ֠ה בַּשַּׁחֶ֨פֶת וּבַקַּדַּ֜חַת וּבַדַּלֶּ֗קֶת וּבַֽחַרְחֻר֙ וּבַחֶ֔רֶב וּבַשִּׁדָּפ֖וֹן וּבַיֵּרָק֑וֹן וּרְדָפ֖וּךָ עַ֥ד אׇבְדֶֽךָ׃

במילים פשוטות

ה׳ יכה את ישראל בשורה של מחלות ומכות: שחפת, קדחת, דלקת, חרחור, חרב, שדפון וירקון, ״ורדפוך עד אבדך״. רש״י מבאר ש״שחפת״ היא מחלה שבשרו של החולה נשחף ונפוח, ״קדחת״ היא אש של חולים החמה מאוד, ״דלקת״ חמה יותר מקדחת, וכולם מיני חלאים. אבן עזרא מוסיף ש״קדחת״ באה בכל יום, ושהשחפת, הקדחת והדלקת הם מיני חום; ומבאר ש״שדפון״ הוא נפיחות. הקללה מונה מחלות גוף קשות ומכות ביבול (שדפון וירקון), המרדפות את האדם עד אובדנו. הצרות מקיפות את הגוף ואת התבואה כאחד, ומדגישות את חומרת עזיבת ה׳.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

בשחפת. שֶׁבְּשָׂרוֹ נִשְׁחָף וְנָפוּחַ:

ובקדחת. לְשׁוֹן "כִּי אֵשׁ קָדְחָה בְאַפִּי" (דברים ל"ב), וְהוּא אֵשׁ שֶׁל חוֹלִים, מלו"וי בְּלַעַז, שֶׁהִיא חַמָּה מְאֹד:

ובדלקת. חַמָּה יוֹתֵר מִקַּדַּחַת, וּמִינֵי חֳלָאִים הֵם:

ובחרחר. חֹלִי הַמְחַמְמוֹ תּוֹךְ הַגּוּף וְצָמֵא תָּמִיד לַמַּיִם, וּבְלַעַז אישטרד"ימנט, לְשׁוֹן "וְעַצְמִי חָרָה מִנִּי חֹרֶב" (איוב ל') "נָחַר מַפֻּחַ מֵאֵשׁ" (ירמיהו ו'):

ובחרב. יָבִיא עָלֶיךְ גְּיָסוֹת:

ובשדפון ובירקון. מַכַּת תְּבוּאָה שֶׁבַּשָּׂדוֹת:

שדפון. רוּחַ קָדִים, אשלי"דה בְּלַעַז:

ירקון. יֹבֶשׁ, וּפְנֵי הַתְּבוּאָה מַכְסִיפִין וְנֶהְפָּכִין לְיֵרָקוֹן, קמ"א (נ"א - קרו"א) בְּלַעַז:

עד אבדך. תַּרְגּוּם "עַד דְּתֵיבָד", כְּלוֹמַר עַד אֲבֹד אוֹתְךָ - שֶׁתִּכְלֶה מֵאֵלֶיךָ:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

יִמְחִנָךְ יְיָ בְּשַׁחֶפְתָּא וּבְקַדַחְתָּא וּבִדְלֶקְתָּא וּבְחַרְחוּרָא וּבְחַרְבָּא וּבְשִׁדְפוֹנָא וּבְיַרְקוֹנָא וְיִרְדְפֻנָךְ עַד דְתֵיבָד

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

בשחפת. י״‎א שהם מיני חלאים:

בקדחת. בכל יום. מגזרת כי אש קדח' באפי. ומהומה ומגערת ושחפת וקדחת ודלקת שם התואר:

וטעם ובדלקת. שלישית או רביעית:

ובחרחור. מגזרת וחרה נחושת':

ובחרב. מגזרת חורב:

ובשדפון. נפיחות וכן שדופות קדים וי״‎א הפוך והטעם דקוק:

ובירקון. כמשמעו בלשון קדר וי״‎א כי אלה חליים בזרע ובשדפון כמו שדופות קדים והעד הכיתי אתכם בשדפון ובירקון. על כן אחריו והיו שמיך וכן בפרשת אם בחקותי:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

בשחפת וגו' - מיני חלאים הם.

קדחת ודלקת וחרחר - מיני חמימות הם.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

ובחרב אין זה חרב ממש אלא לשון חורב ויובש.

מקור: ספריא · נחלת הכלל