וְהָיְתָ֤ה נִבְלָֽתְךָ֙ לְמַֽאֲכָ֔ל לְכׇל־ע֥וֹף הַשָּׁמַ֖יִם וּלְבֶהֱמַ֣ת הָאָ֑רֶץ וְאֵ֖ין מַחֲרִֽיד׃

״והיתה נבלתך למאכל לכל עוף השמים ולבהמת הארץ ואין מחריד״. הרשב״ם מבאר ש״אין מחריד״ פירושו שאין מי שיבריח את העופות מעל הנבלות, כי אין קוברים את המתים. אבן עזרא מבאר ש״אין מחריד״ מוסב על העוף והבהמה - שאין מי שיפחידם מלאכול. הקללה מתארת מצב של השפלה קיצונית: גופות ההרוגים מוטלות בשדה ונאכלות בידי חיות ועופות, ואין אדם שיטרח לקבור אותם או להבריח את החיות. תמונת הביזיון הזו משלימה את קללת התבוסה הצבאית: לא רק שישראל ינוסו ויוכו, אלא שגופותיהם יינטשו ללא כבוד וללא קבורה, לרחמי חיות הטרף.