פְּרִ֤י אַדְמָֽתְךָ֙ וְכׇל־יְגִ֣יעֲךָ֔ יֹאכַ֥ל עַ֖ם אֲשֶׁ֣ר לֹא־יָדָ֑עְתָּ וְהָיִ֗יתָ רַ֛ק עָשׁ֥וּק וְרָצ֖וּץ כׇּל־הַיָּמִֽים׃

״פרי אדמתך וכל יגיעך יאכל עם אשר לא ידעת, והיית רק עשוק ורצוץ כל הימים״. אבן עזרא מבאר ש״רצוץ״ פירושו בחזקה - נשבר ונדכא בכוח. חזקוני מבאר ש״יאכל עם אשר לא ידעת״ - שאותו עם לא יחזיק לך טובה על יגיעך, כי אינם מכירים אותך כלל. הקללה: כל עמל האדם ופרי אדמתו נאכלים בידי עם זר ואכזר, שאין לו כל קשר ואסירות תודה כלפיו. ישראל נותרים עשוקים ורצוצים בלא הפוגה. הזרות של הכובש מוסיפה מרירות: לא זו בלבד שהיבול נלקח, אלא שנלקח בידי מי שאינו מכיר את בעליו ואינו רוחש לו כל רגש, ועל כן ידכא אותם בלא רחמים.