רש״י
רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11ועבדתם שם אלהים אחרים. כְּתַרְגּוּמוֹ - לֹא עֲבוֹדַת אֱלֹהוּת מַמָּשׁ אֶלָּא מַעֲלִים מַס וְגֻלְגֹּלִיּוֹת לְכוּמְרֵי עֲ"זָ:
מקור: ספריא · נחלת הכלל
דְּבָרִים כ״ח · ס״ד
וֶהֱפִֽיצְךָ֤ יְהֹוָה֙ בְּכׇל־הָ֣עַמִּ֔ים מִקְצֵ֥ה הָאָ֖רֶץ וְעַד־קְצֵ֣ה הָאָ֑רֶץ וְעָבַ֨דְתָּ שָּׁ֜ם אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֗ים אֲשֶׁ֧ר לֹא־יָדַ֛עְתָּ אַתָּ֥ה וַאֲבֹתֶ֖יךָ עֵ֥ץ וָאָֽבֶן׃
במילים פשוטות
ה׳ יפיץ את ישראל בכל העמים מקצה הארץ ועד קצה הארץ, ״ועבדת שם אלהים אחרים אשר לא ידעת אתה ואבתיך עץ ואבן״. רש״י מבאר על פי אונקלוס ש״ועבדתם שם אלהים אחרים״ אינו עבודת אלהות ממש, אלא מעלים מס וגולגליות לכומרי עבודה זרה. הקללה היא הפיזור בגלות: ישראל יתפזרו בכל קצות הארץ, ושם ייאלצו לשרת את אלילי העמים - אם לא בעבודה ממש, אז בתמיכה ובמס לעובדיהם. הפיזור מקצה לקצה מבטא את פיזור העם והתרחקותו מארצו. עבודת אלילי העץ והאבן היא היפוך הברכה של עם קדוש. הפסוק מדגיש שהגלות אינה רק עונש גשמי אלא גם רוחני, המנתק את ישראל מעבודת ה׳ ומכפיף אותם לאלילי הנכר.
מבוסס על רש״י · נכתב ונערך במקור
כל המפרשים
אונקלוס
תרגום אונקלוס · המאה ה־2וִיבַדְרִנָךְ יְיָ בְּכָל עַמְמַיָא מִסְיָפֵי אַרְעָא וְעַד סְיָפֵי אַרְעָא וְתִפְלַח תַּמָן לְעַמְמַיָא פָּלְחֵי טַעֲוָתָא דִי לָא יְדַעְתְּ אַתְּ וַאֲבָהָתָךְ אָעָא וְאַבְנָא
מקור: ספריא · נחלת הכלל