לֶ֚חֶם לֹ֣א אֲכַלְתֶּ֔ם וְיַ֥יִן וְשֵׁכָ֖ר לֹ֣א שְׁתִיתֶ֑ם לְמַ֙עַן֙ תֵּֽדְע֔וּ כִּ֛י אֲנִ֥י יְהֹוָ֖ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃

״לחם לא אכלתם ויין ושכר לא שתיתם, למען תדעו כי אני ה׳ אלהיכם״. חזקוני מעיר הערה חשובה: מן ״ואולך אתכם״ ועד סוף הפרשה אין אלה דברי משה אלא דברי הקדוש ברוך הוא עצמו, כפי שדרשו רבותינו במקום אחר - ״עד כאן דברי התלמיד, מכאן ואילך דברי הרב״. אונקלוס מתרגם ״ויין ושכר״ - חמר חדת ועתיק. הפסוק מזכיר את נס המן והמים במדבר: ישראל לא נזקקו ללחם רגיל ולא ליין, מפני שה׳ כלכלם בדרך נס. מטרת הנס מפורשת - ״למען תדעו כי אני ה׳ אלהיכם״. ההזנה הניסית במדבר נועדה להטמיע בעם את ההכרה בה׳ כמקור קיומם, ולבסס את אמונתם בו לקראת כניסתם לארץ.