וַנִּקַּח֙ אֶת־אַרְצָ֔ם וַנִּתְּנָ֣הּ לְנַחֲלָ֔ה לָראוּבֵנִ֖י וְלַגָּדִ֑י וְלַחֲצִ֖י שֵׁ֥בֶט הַֽמְנַשִּֽׁי׃

״ונקח את ארצם ונתנה לנחלה לראובני ולגדי ולחצי שבט המנשי״. הפסוק דל בפירושים, ואונקלוס מתרגמו כפשוטו: לקחנו את ארץ סיחון ועוג ונתנוה נחלה לשבט ראובן, לשבט גד ולחצי שבט מנשה. הפסוק ממשיך את סקירת החסדים: לא רק שניצחו ישראל את סיחון ועוג, אלא שכבשו את ארצם וחילקוה כנחלה לשניים וחצי השבטים שהתיישבו בעבר הירדן המזרחי. הזכרת חלוקת הנחלה מדגישה שהנצחון לא היה חד-פעמי אלא הביא תוצאה מתמשכת - התיישבות בארץ. בכך מסתיימת רשימת המעשים הגדולים שעשה ה׳ לישראל, המהווה את היסוד לכריתת הברית ולקריאה לשמרה.