וַנַּחֲרֵ֣ם אוֹתָ֔ם כַּאֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֔ינוּ לְסִיחֹ֖ן מֶ֣לֶךְ חֶשְׁבּ֑וֹן הַחֲרֵם֙ כׇּל־עִ֣יר מְתִ֔ם הַנָּשִׁ֖ים וְהַטָּֽף׃

ישראל החרימו את ערי עוג כפי שעשו לסיחון מלך חשבון, והשמידו כל עיר על אנשיה, נשיה וטפה. רש״י מבאר שהלשון ״החרם״ היא לשון הווה, כלומר תהליך של הליכה והשמדה מתמשכת. הפסוק ממשיך את תיאור המלחמה בעוג ומקביל אותה למלחמה בסיחון שקדמה לה. יש כאן הדגשה של האופן שבו נכבשו הערים לפי ציווי המלחמה שנצטוו ישראל בעמים אלו, ותיאור זה חוזר על הדפוס של הניצחון הקודם, ומראה שאותה מדיניות של החרמה שהופעלה כלפי סיחון הופעלה גם כלפי ממלכת עוג בבשן.