אֲשֶׁ֨ר אָנֹכִ֣י מְצַוְּךָ֮ הַיּוֹם֒ לְאַהֲבָ֞ה אֶת־יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ לָלֶ֣כֶת בִּדְרָכָ֔יו וְלִשְׁמֹ֛ר מִצְוֺתָ֥יו וְחֻקֹּתָ֖יו וּמִשְׁפָּטָ֑יו וְחָיִ֣יתָ וְרָבִ֔יתָ וּבֵֽרַכְךָ֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ בָּאָ֕רֶץ אֲשֶׁר־אַתָּ֥ה בָא־שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּֽהּ׃

״אשר אנכי מצוך היום לאהבה את ה׳ אלהיך ללכת בדרכיו ולשמר מצותיו וחקתיו ומשפטיו, וחיית ורבית וברכך ה׳ אלהיך בארץ אשר אתה בא שמה לרשתה״. רש״י מבאר שאהבת ה׳ היא ״הטוב״, ובו תלויים ״וחיית ורבית״ שהם ״החיים״. אבן עזרא מבאר ש״לאהבה״ הוא העיקר, ״ללכת בדרכיו״ - שלא תשנה מדרכי מעשיו, ״וחיית״ פירוש החיים, ״ורבית״ פירוש הטוב - ריבוי הגוף בבנים ובעושר. הפסוק מפרט את דרך הטוב והחיים: אהבת ה׳, ההליכה בדרכיו ושמירת מצוותיו. תוצאתה: חיים, ריבוי וברכה בארץ. הרעיון: הבחירה בטוב מתממשת דרך אהבת ה׳ וקיום מצוותיו, ושכרה חיים ארוכים, שגשוג וברכה. משה מבהיר שדרך החיים אינה מופשטת אלא מעשית - היא כרוכה במעשים קונקרטיים של נאמנות לה׳, שפירותיהם ברכה ושפע בארץ המובטחת.