וְחָרָ֣ה אַפִּ֣י ב֣וֹ בַיּוֹם־הַ֠ה֠וּא וַעֲזַבְתִּ֞ים וְהִסְתַּרְתִּ֨י פָנַ֤י מֵהֶם֙ וְהָיָ֣ה לֶאֱכֹ֔ל וּמְצָאֻ֛הוּ רָע֥וֹת רַבּ֖וֹת וְצָר֑וֹת וְאָמַר֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא הֲלֹ֗א עַ֣ל כִּי־אֵ֤ין אֱלֹהַי֙ בְּקִרְבִּ֔י מְצָא֖וּנִי הָרָע֥וֹת הָאֵֽלֶּה׃

והסתרתי פני. כְּמוֹ שֶׁאֵינִי רוֹאֶה בְּצָרָתָם:

וְיִתְקוֹף רָגְזִי בְהוֹן בְּיוֹמָא הַהוּא וְאַרְחֵקִנוּן וֶאֱסַלֵק שְׁכִנְתִּי מִנְהוֹן וִיהוֹן לְמִבַּז וִיעָרְעַן יָתְהוֹן בִּישָׁן סַגִיאָן וְעָקָן וְיֵימַר בְּיוֹמָא הַהוּא הֲלָא מִדְלֵית שְׁכִינַת אֱלָהַי בֵּינִי עָרְעוּנִי בִּישַׁיָא הָאִלֵין

ועזבתים. כלם:

והיה. כל אחד לאכול לאויב:

והסתרתי פני מהם זו היא דרך חבה כאדם שחטא לו בנו ואומר להלקותו שלא בפניו מתוך שאוהבו.

וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת. בְּמַסֶּכֶת חֲגִיגָה (ה): רַבִּי יוֹחָנָן כִּי מָטֵי לְהַאי קְרָא (לא כא) ״וְהָיָה כִּי תִמְצֶאןָ אוֹתוֹ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת״ בָּכֵי, אָמַר: עֶבֶד שֶׁרַבּוֹ מַמְצִיא לוֹ רָעוֹת רַבּוֹת - תַּקָּנָה יֵשׁ לוֹ? מַאי ״וְצָרוֹת״? אָמַר רַב: שֶׁנַּעֲשׂוּ צָרוֹת זוֹ לָזוֹ, כְּגוֹן זִיבּוּרָא וְעַקְרַבָּא. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: זֶה הַמַּמְצִיא לֶעָנִי מָעוֹת בִּשְׁעַת דָּחְקוֹ, רָצָה לוֹמַר לֹא קֹדֶם. אָמַר רָבָא: הַיְינוּ דְּאָמְרֵי אִינָשֵׁי: זוּזֵי לְעַלְלָא לָא שְׁכִיחֵי, לִתְלִיתָא שְׁכִיחָא. רַשִׁ״י פֵּרֵשׁ שֶׁשְּׁמוּאֵל קָאֵי עַל הַפָּסוּק שֶׁדָּרַשׁ לְמַעְלָה: ״אִם טוֹב וְאִם רָע״ (קהלת יב יד), וְרַבֵּנוּ תָּם הִקְשָׁה עַל דְּבָרָיו, לָמָּה הִפְסִיק בְּדִבְרֵי רַבִּי יוֹחָנָן, אֶלָּא וַדַּאי שֶׁשְּׁמוּאֵל קָאֵי עַל דִּבְרֵי רַבִּי יוֹחָנָן, וְכֵן מַשְׁמַע גַּם בַּיַּלְקוּט (לא תתקמא) שֶׁמֵּבִיא דִּבְרֵי שְׁמוּאֵל עַל פָּסוּק ״וְהָיָה כִּי תִמְצֶאןָ אוֹתוֹ״.

וְיֵשׁ לְסַפֵּק בְּדִבְרֵי רַבִּי יוֹחָנָן שֶׁאָמַר, עֶבֶד שֶׁרַבּוֹ מַמְצִיא לוֹ רָעוֹת רַבּוֹת, וְכִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוּא הַמַּמְצִיא הָרָעוֹת? הֲלֹא מִפִּי עֶלְיוֹן לֹא תֵצֵא הָרָעוֹת (איכה ג לח), אֶלָּא הָרָעָה בָּאָה מֵעַצְמָהּ עַל יְדֵי הַסְתָּרַת פָּנָיו יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם וְהָיָה לֶאֱכֹל״, וְהַיְינוּ מִמֵּילָא יִהְיֶה לֶאֱכֹל, וְאֵין זֶה קָרוּי מַמְצִיא. גַּם יֵשׁ לְסַפֵּק, וַהֲלֹא כְּבָר כְּתִיב: ״וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת״, וְלָמָּה לֹא בָּכָה רַבִּי יוֹחָנָן בְּקָרְאוֹ פָּסוּק זֶה הַנִּכְתָּב קֹדֶם פָּסוּק ״וְהָיָה כִּי תִמְצֶאןָ אוֹתוֹ״? כִּי מִדְּקָאָמַר כִּי מָטָא לְהַאי קְרָא מַשְׁמַע שֶׁקָּרָא הַפָּרָשָׁה מִתְּחִלָּה. הֵן אֱמֶת שֶׁנּוּכַל לוֹמַר שֶׁדִּקְדֵּק מִלְּשׁוֹן ״וְהָיָה״, הַמּוֹרֶה עַל הַוַּדַּאי, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כא יד): ״וְהָיָה אִם לֹא חָפַצְתָּ בָּהּ״, פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י: מַגִּיד הַכָּתוּב שֶׁסּוֹפָהּ לִשְׂנֹאוֹתָהּ, וּפֵרַשׁ מוהר״ר נָתָן שֶׁדִּקְדֵּק רַשִׁ״י מִלְּשׁוֹן ״וְהָיָה״, שֶׁמַּשְׁמַע שֶׁכָּךְ יִהְיֶה בְּוַדַּאי, כָּךְ ״וְהָיָה כִּי תִמְצֶאןָ״ מוֹרֶה שֶׁוַּדַּאי יִמְצָאֻהוּ, אֲבָל לְמַעְלָה לֹא נֶאֱמַר כִּי אִם ״וְהָיָה לֶאֱכֹל״, אֲבָל בְּ״רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת״ זוֹ לָזוֹ לֹא הִזְכִּיר לְשׁוֹן ״וְהָיָה״, כְּאִלּוּ הַדָּבָר בְּסָפֵק אִם יִמְצָאֻהוּ אוֹ לֹא.

וְדִבְרֵי שְׁמוּאֵל תְּמוּהִים מְאֹד, לְפָרֵשׁ פָּסוּק זֶה עַל הַמַּלְוֶה לֶעָנִי בִּשְׁעַת דָּחְקוֹ כְּאִלּוּ כָּל הַתּוֹכָחוֹת לֹא יַחֲזִירוּהוּ לְמוּטָב כִּי אִם צָרָה זוֹ שֶׁיַּלְוֶה לוֹ בִּשְׁעַת דָּחְקוֹ וְלֹא קֹדֶם לָכֵן, וּכְאִלּוּ זֶה מְחַיֵּב לוֹ לֵאמֹר ״בַּיּוֹם הַהוּא הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה״, וִיהִי רָצוֹן שֶׁלֹּא תִּהְיֶה עַל יִשְׂרָאֵל צָרָה גְּדוֹלָה מִזּוֹ, וְאֵיךְ תִּכְלוֹל הַפָּרָשָׁה תּוֹךְ עֳנָשִׁים גְּדוֹלִים וְנוֹרָאִים עִנְיַן הַמַּלְוֶה לֶעָנִי בִּשְׁעַת דָּחְקוֹ? זֶה הַדָּבָר שֶׁיְּמָאֵן הַשֵּׂכֶל לְקַבְּלוֹ כְּלָל. וְעוֹד צָרִיךְ יִשּׁוּב הַדָּבָר שֶׁנִּתְקַשּׁוּ בּוֹ הַמְפָרְשִׁים, כִּי מַהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: ״וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה, וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא״, הֲלֹא עִקַּר עֲבוֹדָה זָרָה בַּלֵּב הוּא, כִּי כָּל דָּבָר הַתָּלוּי בֶּאֱמוּנָה שָׁרְשׁוֹ וּמְקוֹרוֹ בַּלֵּב, כִּי מִטַּעַם זֶה נֶאֱמַר בַּעֲבוֹדָה זָרָה (יחזקאל יד ה): ״לְמַעַן תְּפֹשׂ אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּלִבָּם״, וְזֶה שֶׁאָמַר ״הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי״ הוֹדָה בְּפֶה מָלֵא כִּי כָּל אֱלֹהֵי הָעַמִּים אֱלִילִים וְכָפַר בַּעֲבוֹדָה זָרָה, וּמַה יֵּשׁ לוֹ עוֹד צְדָקָה לִזְעֹק פְּנֵי הַמֶּלֶךְ ה׳(שמואל ב׳ יט כט), וְאֵיךְ כָּפַל עָנְשׁוֹ אַחַר הַוִּדּוּי וְאָמַר: ״וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר״? וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהֶסְתֵּר זֶה הוּא שֶׁיַּסְתִּיר פָּנָיו עַל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה, וְ״כִי פָנָה״ לְשׁוֹן אַף עַל פִּי, לוֹמַר שֶׁאֲפִלּוּ מִן רָעָה גְּדוֹלָה זוֹ יַסְתִּיר ה׳ פָּנָיו, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים סו יח): ״אָוֶן אִם רָאִיתִי בְלִבִּי לֹא יִשְׁמַע ה׳״.

וְאוֹמֵר אֲנִי לְפָרֵשׁ דִּבְרֵי רַבִּי יוֹחָנָן כְּלַפֵּי הָעַרְבוּת, שֶׁנַּעֲשׂוּ כָּל יִשְׂרָאֵל עֲרֵבִים זֶה בְּעַד זֶה עַד שֶׁכָּל יָחִיד - חֵטְא רַבִּים נָשָׂא. וְזֶה דָּבָר שֶׁאֵין הַצִּבּוּר יְכוֹלִין לַעֲמוֹד בּוֹ, עַל כֵּן בָּכָה עָלָיו רַבִּי יוֹחָנָן כִּי מָטָא לְהַאי קְרָא ״וְהָיָה כִּי תִמְצֶאןָ אוֹתוֹ רָעוֹת רַבּוֹת״, כִּי מִלַּת ״אוֹתוֹ״ נִרְאֶה שֶׁהוּא מְיֻתָּר, כִּי הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר: ״וְהָיָה כִּי יִמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת״, כְּמוֹ שֶׁאָמַר לְמַעְלָה: ״וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת״, אֶלָּא שֶׁבְּמִלַּת ״אוֹתוֹ״ הֶרְאָה בְּאֶצְבַּע עַל הַיָּחִיד שֶׁיִּשָּׂא עָלָיו הָרָעוֹת, דְּהַיְינוּ הָעֲבֵרוֹת שֶׁל כִּתּוֹת רַבּוֹת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נג יב): ״וְהוּא חֵטְא רַבִּים נָשָׂא״. וּמַה שֶּׁנָּקַט ״רַבּוֹת״, לְפִי שֶׁכָּל חוֹטֵא תַּשׁ כֹּחוֹ כִּנְקֵבָה, כְּדֶרֶךְ שֶׁאָמַר מֹשֶׁה: הִתַּשְׁתֶּם כֹּחִי כִּנְקֵבָה, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י פָּרָשַׁת וָאֶתְחַנַּן (ה כד) בְּפָסוּק ״וְאַתְּ תְּדַבֵּר אֵלֵינוּ״.

וְאָמַר ״וְצָרוֹת״, לְפִי שֶׁבִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ שָׁלוֹם וְרֵעוּת בֵּין יִשְׂרָאֵל אָז אֵין הָעֲרָבוּת מַזִּיק לָהֶם כָּל כָּךְ, וְאַדְרַבָּה מוֹעִיל, כִּי בִּזְמַן שֶׁרוֹאֶה אֶת חֲבֵרוֹ שֶׁהוּא נוֹטֶה מִדֶּרֶךְ הַשֵּׂכֶל אָז הוּא מַדְרִיכוֹ בְּדֶרֶךְ יֵלֵךְ לְהַחֲזִירוֹ לַמּוּטָב מִיִּרְאַת הָעַרְבוּת, כִּי אֵין הַתּוֹכָחָה מְצוּיָה כִּי אִם מִן הָאוֹהֵב לַנֶּאֱהָב, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ג יב): ״כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב ה׳ יוֹכִיחַ״, וְכֵן נִסְמְכָה מִצְוַת ״הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ״ (ויקרא יט יז) לְמִצְוַת ״וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ״ (שם יט יח), כִּי אֵין הַתּוֹכָחָה מְצוּיָה כִּי אִם בִּזְמַן שֶׁאוֹהֲבִים זֶה לָזֶה, אֲבָל בִּזְמַן שֶׁאֵין שָׁלוֹם בְּמַעְגְּלוֹתָם אָז לֹא דַּי שֶׁאֵינוֹ מוֹכִיחוֹ, אֶלָּא אַדְרַבָּה, שָׂמֵחַ בְּמַפַּלְתּוֹ כְּדֵי לְהַדִּיחַ עָלָיו הָרָעָה וְשֶׁיִּסָּפֶה בַּעֲוֹנוֹ. וְאִם תֹּאמַר שֶׁהִמָּצֵא יִמָּצֵא אֵיזֶה אִישׁ שָׁלֵם שֶׁיּוֹכִיחַ גַּם אֶת שׂוֹנְאוֹ, הִנֵּה הַשּׂוֹנֵא אֵינוֹ מְקַבֵּל תּוֹכָחָה מִמֶּנּוּ כִּי הוּא חָשׁוּד בְּעֵינָיו שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן לְטוֹבָתוֹ, וְאִם כֵּן הָעַרְבוּת מַכָּה רַבָּה בְּיִשְׂרָאֵל בִּזְמַן שֶׁאֵין שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם וְהֵם כְּצָרוֹת זוֹ לָזוֹ כְּזִיבּוּרָא וְעַקְרַבָּא, כִּי מַה שֶּׁנִּרְאֶה טוֹב וְיָשָׁר בְּעֵינֵי זֶה נִרְאֶה רַע בְּעֵינֵי חֲבֵרוֹ וְכֵן לְהֵפֶךְ, עַד שֶׁלְּעוֹלָם אֵינָן בְּהַסְכָּמָה אַחַת, מַה שֶּׁזֶּה אוֹסֵר זֶה מַתִּיר.

עַל כֵּן רַבִּי יוֹחָנָן כִּי מָטֵי לְהַאי קְרָא ״וְהָיָה כִּי תִמְצֶאןָ אוֹתוֹ רָעוֹת רַבּוֹת״ דִּקְדֵק מִמִּלַּת ״אוֹתוֹ״ שֶׁבְּיָחִיד מְדַבֵּר, וַאֲפִלּוּ הַיָּחִיד יִשָּׂא רָעוֹת רַבּוֹת, הָרָעוֹת שֶׁעָשׂוּ רְשָׁעִים שֶׁנִּמְשְׁלוּ לִנְקֵבוֹת רַבּוֹת. וְסִבָּה לְכָל זֶה הוּא ״וְצָרוֹת״, שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל נַעֲשֶׂה כָּל אֶחָד כְּצָרָה לַחֲבֵרוֹ כְּזִיבּוּרָא וְעַקְרַבָּא, וְאֵינָן בְּהַסְכָּמָה אַחַת לְעוֹלָם, כִּי אִלּוּ הָיוּ בְּהַסְכָּמָה אַחַת לֹא הָיָה נִמְשָׁךְ נֵזֶק מִן הָעַרְבוּת. עַל כֵּן בָּכָה רַבִּי יוֹחָנָן וְאָמַר: עֶבֶד שֶׁרַבּוֹ מַמְצִיא לוֹ רָעוֹת רַבּוֹת וּמַטִּיל עָלָיו שֶׁיִּסְבֹּל הוּא עֲוֹן רַבִּים בִּזְמַן שֶׁכֻּלָּם כְּצָרוֹת זוֹ לָזוֹ, וְכִי יֵשׁ לוֹ תַּקָּנָה? וַדַּאי אֵין לוֹ תַּקָּנָה כְּלָל בָּזֶה הָאֹפֶן, וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְרָדַף אֹתָם קוֹל עָלֶה נִדָּף״, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּפָרָשַׁת בְּחֻקֹּתַי (כו לו), שֶׁמְּדַבֵּר מִזֶּה הָעִנְיָן שֶׁכָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל נִרְדָּף מִן יִשְׂרָאֵל חֲבֵרוֹ, עַל כֵּן נֶאֱמַר מִיָּד: ״וְכָשְׁלוּ אִישׁ בְּאָחִיו״ (כו לז), וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין כז.): בַּעֲוֹן אָחִיו. זֶהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: ״וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה״, כִּי אִלּוּ הָיָה אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי, בִּלְבָבִי וּבְמַחֲשַׁבְתִּי, וְהָיָה כָּל אֶחָד אוֹמֵר דַּעְתּוֹ לְשֵׁם שָׁמַיִם בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם יַחַד, אָז לֹא הָיוּ מְחֻלָּקִין, כִּי הַתַּכְלִית הָאֲמִתִּי מְאַחֲדָם. אָמְנָם לְפִי שֶׁלֹּא הָיָה דַּעְתּוֹ לְשֵׁם שָׁמַיִם, רַק שֶׁמִּבַּחוּץ הָיָה כָּל אֶחָד מַרְאֶה אֶת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ דַּעְתּוֹ לְשֵׁם ה׳, כְּדֶרֶךְ הַצְּבוּעִים הַחֲנֵפִים, אֲבָל בְּקִרְבִּי לֹא הָיָה אֱלֹהַי אֶלָּא כָּל אֶחָד הָיָה דּוֹרֵשׁ תּוֹעֶלֶת עַצְמוֹ אוֹ לְקַנְטֵר אֶת שׂוֹנְאוֹ, עַל כֵּן יָצָא מִשְׁפָּט מְעֻקָּל, כִּי לְעוֹלָם לֹא יִתְבָּרֵר הָאֱמֶת מִתּוֹךְ מַשָּׂא וּמַתָּן שֶׁאֵינוֹ לְשֵׁם שָׁמַיִם.

וּלְפִי זֶה אֵין וִדּוּי זֶה וִדּוּי הַחֵטְא שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה, כִּי הַחֵטְא יִשָּׁאֵר קַיָּם עַל כָּל פָּנִים, אַךְ שֶׁהוּא מוֹדֶה שֶׁאֵין כַּוָּנַת תּוֹכוֹ לַשָּׁמַיִם עוֹד הַיּוֹם, כִּי לֹא אָמַר ״עַל כִּי לֹא הָיָה אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי״, מַשְׁמַע שֶׁרוֹצֶה לָשׁוּב מִן אוֹתוֹ דֶרֶךְ מְעֻקָּל, אֶלָּא ״עַל כִּי אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי״ עוֹד הַיּוֹם, וְאָז הוּא גָּרוּעַ מִמַּה שֶּׁהָיָה, כִּי יוֹדֵעַ רִבּוֹנוֹ וּמִתְכַּוֵּן לִמְרוֹד בּוֹ. עַל כֵּן כָּפַל הַהֶסְתֵּר וְאָמַר: ״עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה כִּי פָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים״, וְאֵין פְּנִיָּה אֶלָּא בַּלֵּב, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאִם יִפְנֶה לְבָבְךָ״ (דברים ל יז), וְרוֹצֶה לוֹמַר מִבַּחוּץ הָיָה מַרְאֶה עַצְמוֹ כָּשֵׁר, כְּאִלּוּ כַּוָּנָתוֹ לַשָּׁמַיִם, וּבְקִרְבּוֹ פָּנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְכַוָּנוֹת זָרוֹת, אֲשֶׁר עַל כֵּן לֹא הָיוּ לְעוֹלָם בְּהַסְכָּמָה אַחַת וְלֹא נִתְבָּרֵר הָאֱמֶת אֶצְלָם לְעוֹלָם.

אַךְ מִדְּקָאָמַר ״וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא״, נִרְאֶה לִי עַל דֶּרֶךְ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ בְּחִבּוּרֵנוּ עוֹלְלוֹת אֶפְרַיִם (חלק א׳ מאמר פ״ג) עַל מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בר״ר לח ו): אֲפִלּוּ בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹבְדִים עֲבוֹדָה זָרָה וְשָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם - הַנַּח לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ד יז): ״חֲבוּר עֲצַבִּים אֶפְרַיִם הַנַּח לוֹ״; אָמְנָם כְּשֶׁ״חָלַק לִבָּם - עַתָּה יֶאְשָׁמוּ״ (שם י ב). לְפִי שֶׁבִּזְמַן שֶׁשָּׁלוֹם בֵּינֵיהֶם, אָז וַדַּאי יִתְוַכְּחוּ בֵּינֵיהֶם כָּל עוֹבְדֵי הָעֲבוֹדָה זָרָה הַהִיא, וְיִתְבָּרֵר מִתּוֹךְ הַוִּכּוּחַ הַהוּא שֶׁשֶּׁקֶר נָחֲלוּ עוֹבְדֶיהָ. וְעַל כֵּן ״הַנַּח לוֹ״, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַאֲרִיךְ לָהֶם אַפּוֹ כְּדֵי שֶׁמֵּעַצְמָם יָבִינוּ כִּי כָל מַעֲשֵׂיהֶם תֹּהוּ. אֲבָל בִּזְמַן שֶׁחָלַק לִבָּם שֶׁל הָעוֹבְדִים וְאֵין שָׁלוֹם בְּמַעְגְּלוֹתָם, אַף אִם יִשְׂאוּ וְיִתְּנוּ בַּדָּבָר לְעוֹלָם לֹא יִתְבָּרֵר הָאֱמֶת בֵּין אֲנָשִׁים הַמִּתְוַכְּחִים בַּדָּבָר וְלִבָּם חָלוּק זֶה מִזֶּה, כִּי דַּעַת כָּל אֶחָד לִסְתוֹר דִּבְרֵי חֲבֵרוֹ. עַל כֵּן נֶאֱמַר: ״עַתָּה יֶאְשָׁמוּ״, תֵּכֶף וּמִיָּד, כִּי לָמָּה יִתֵּן לָהֶם אַרְכָּא בְּחִנָּם. עַל כֵּן נֶאֱמַר גַּם כָּאן: ״וְחָרָה אַפִּי בוֹ בַּיּוֹם הַהוּא״, תֵּכֶף בְּאוֹתוֹ יוֹם שֶׁיַּתְחִילוּ לְעָבְדָהּ, לְפִי שֶׁפָּרָשָׁה זוֹ מְדַבֶּרֶת בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל כְּצָרוֹת זוֹ לָזוֹ וְאֵינָן בְּהַסְכָּמָה אַחַת, עַל כֵּן ״עַתָּה יֶאְשָׁמוּ״ בְּלֹא הַרְחָבַת זְמַן. וְכֵן מוֹרֶה הַוִּדּוּי ״עַל כִּי אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי״ בְּדֶרֶךְ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה, שֶׁמּוֹדֶה שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא אָמַר דַּעְתּוֹ לְשֵׁם שָׁמַיִם בְּפֶה וָלֵב שָׁוֶה כִּי אִם בְּפִיו שָׁלוֹם אֶת רֵעֵהוּ יְדַבֵּר וּבְקִרְבּוֹ יָשִׂים אָרְבּוֹ (ירמיה ט ז). עַל כֵּן נֶאֱמַר: ״וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא״ תֵּכֶף, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ״עַתָּה יֶאְשָׁמוּ״. וְהוּא רֶמֶז נָכוֹן מְאֹד.

וּשְׁמוּאֵל אָמַר שֶׁפָּרָשָׁה זוֹ מַאֲשֶׁמֶת אֶת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, כִּי זֶה דַּרְכָּם כֵּסֶל לָמוֹ שֶׁאֵינָן עוֹשִׂין תְּשׁוּבָה לְעוֹלָם כִּי אִם אַחַר הַהֶכְרֵחַ, כִּי בִּזְמַן שֶׁהַיִּסּוּרִין מֻרְכָּבִים עַל כְּתֵפָיו אָז הוּא נוֹדֵר נְדָרִים לִתֵּן מָמוֹנוֹ לִצְדָקָה אוֹ לָשׁוּב אֶל ה׳, כַּמְבֹאָר פָּרָשַׁת בְּחֻקֹּתַי (כז ב) בִּסְמִיכוּת ״כִּי יַפְלִיא לִנְדֹּר נֶדֶר״ לְפָרָשַׁת הַתּוֹכָחָה, כִּי גַּם רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה חִלְּקוּ בֵּין עוֹשִׂין תְּשׁוּבָה מֵאַהֲבָה לְעוֹשִׂים מִיִּרְאָה, כִּדְאִיתָא בְּמַסֶּכֶת יוֹמָא (פו:): אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ גְּדוֹלָה תְּשׁוּבָה שֶׁזְּדוֹנוֹת נַעֲשׂוֹת לוֹ כִּשְׁגָגוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע יד ב): ״שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה׳ אֱלֹהֶיךָ כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֹנֶךָ״, עָוֹן - מֵזִיד הוּא, וְקָרֵי לֵיהּ מִכְשׁוֹל, אִינִי? וְהָאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: גְּדוֹלָה תְּשׁוּבָה שֶׁזְּדוֹנוֹת נַעֲשׂוֹת לוֹ כִּזְכֻיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל לג יט): ״וּבְשׁוּב רָשָׁע מֵרִשְׁעָתוֹ״ וְגוֹ׳פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י: שֶׁנֶּאֱמַר ״עֲלֵיהֶם הוּא יִחְיֶה״. עַל מַה שֶּׁעָשָׂה, אֲפִלּוּ עַל הָעֲבֵרוֹת. לָא קַשְׁיָא, הָא מֵאַהֲבָה הָא מִיִּרְאָה. וַעֲדַיִן הַדָּבָר צָרִיךְ בֵּאוּר לְפָרֵשׁ מַשְׁמָעוּת הַפְּסוּקִים, כִּי אַף עַל פִּי שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י ״עַד ה׳ אֱלֹהֶיךָ״, עַד דְּלָא לֶהֱוֵי סַנֵּגוֹרְיָא לְקַטֵּיגוֹרְיָא, הֲרֵי מִיִּרְאָה מֵחֲמַת מִדַּת הַדִּין, שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה מִן ״ה׳״ מִדַּת רַחֲמִים לֶ״אֱלֹהֶיךָ״ מִדַּת הַדִּין, מִכָּל מָקוֹם ״כִּי כָשַׁלְתָּ״ לְשׁוֹן עָבָר, אֵינוֹ מִתְיַשֵּׁב, שֶׁהֲרֵי עַכְשָׁיו עַל יְדֵי הַתְּשׁוּבָה נַעֲשֶׂה עָוֹן לְמִכְשׁוֹל.

וְנִרְאֶה לִי שֶׁכַּוָּנַת הַכָּתוּב לְהַזְהִירוֹ שֶׁיָּשׁוּב מֵאַהֲבָה, כִּי כָל יָרֵא מִתְרַחֵק מִזֶּה שֶׁהוּא יָרֵא מִמֶּנּוּ, וְכָל אוֹהֵב מִתְקָרֵב אֶל אֲהוּבוֹ. לְכָךְ נֶאֱמַר: ״שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה׳״, אֵלָיו מַמָּשׁ, כְּדֶרֶךְ הָאוֹהֵב הַמִּתְחַבֵּר אֵלָיו, וְעַל זֶה אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (פסחים נ: עיי״ש): כְּתִיב (תהלים נד יא): ״כִּי גָדוֹל עַד שָׁמַיִם חַסְדֶּךָ״, וּכְתִיב (שם קח ה): ״כִּי גָדוֹל מֵעַל שָׁמַיִם חַסְדֶּךָ״, הָא בְּעוֹשִׂים מֵאַהֲבָה כוּ׳, רָצָה לוֹמַר כִּי הָעוֹשֶׂה מִיִּרְאָה אֵינוֹ מִתְחַבֵּר אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וְאֵין חִבּוּרוֹ כִּי אִם עַד שָׁמַיִם וְלֹא עַד בִּכְלָל, עַל כֵּן גַּם הַחֶסֶד הוּא עַד שָׁמַיִם. אֲבָל הָעוֹשֶׂה מֵאַהֲבָה מִתְדַבֵּק מֵעַל שָׁמַיִם אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, עַל כֵּן גַּם הַחֶסֶד הוּא מֵעַל שָׁמַיִם. וְאָמַר, לְפִי שֶׁעַד עַכְשָׁיו לֹא עָשִׂיתָ תְּשׁוּבָה כִּי אִם מִיִּרְאָה, זֶהוּ שֶׁאָמַר: ״כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֹנֶךָ״, רוֹצֶה לוֹמַר לְשֶׁעָבָר כְּשֶׁעָשִׂיתָ תְשׁוּבָה מִיִּרְאָה לֹא נִקִּיתָ מִכֹּל וָכֹל כִּי אִם לַחֲצָאִין, כִּי כְּבָר כָּשַׁלְתָּ בַּעֲוֹנֶךָ, שֶׁנַּעֲשָׂה מִן הֶעָוֹן הַמֵּזִידִי מִכְשׁוֹל שׁוֹגֵג, וְאִם כֵּן רֹשֶׁם הַמִּכְשׁוֹל נִשְׁאַר בְּךָ וְלֹא הָיִיתָ מְנֻקֶּה מִכֹּל וָכֹל מִן הֶעָוֹן, שֶׁהֲרֵי נַעֲשָׂה מִמֶּנּוּ שׁוֹגֵג, וַעֲדַיִן אַתָּה צָרִיךְ לְקָרְבָּן הַבָּא עַל הַשּׁוֹגֵג, אֲבָל כְּשֶׁתָּשׁוּב עַד ה׳ מֵאַהֲבָה, דְּהַיְנוּ ״מֵעַל שָׁמַיִם״, אָז תִּהְיֶה מְנֻקֶּה מִכֹּל וָכֹל וְאֵין אַתָּה צָרִיךְ אֲפִלּוּ לְקָרְבָּן כִּי אִם אֶל וִדּוּי דְּבָרִים. זֶהוּ שֶׁאָמַר (הושע יד ג): ״קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל ה׳״, אֵלָיו מַמָּשׁ. ״אִמְרוּ אֵלָיו כָּל תִּשָּׂא עָוֹן״, שֶׁמִּכֹּל וָכֹל תִּשָּׂא עָוֹן, לֹא לַחֲצָאִין כְּדֶרֶךְ הַשָּׁב מִיִּרְאָה, שֶׁאֵין עֲוֹנוֹ מְנֻשָּׂא כֻּלּוֹ אֶלָּא לַחֲצָאִין, לַעֲשׂוֹת מִן הַמֵּזִיד שׁוֹגֵג, אָמְנָם עַל יְדֵי שֶׁתָּשׁוּב מֵאַהֲבָה אָז ״אִמְרוּ כָּל תִּשָּׂא עָוֹן״ מִכֹּל וָכֹל תִּשָּׂא עָוֹן, שֶׁיִּהְיֶה כְּמִצְוָה, דָּבָר הַמְּנֻשָּׂא וְגָבֹהַּ מְאֹד, לֹא כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (מיכה ז יט): ״וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאתָם״, אֶלָּא הֶעָוֹן יִהְיֶה מְנֻשָּׂא. ״וְקַח טוֹב״, שֶׁיִּקַּח הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹתוֹ כְּדָבָר טוֹב, כְּאִלּוּ הָיָה הֶעָוֹן זְכוּת דָּבָר טוֹב, וְאָז לֹא תִצְטָרֵךְ גַּם לְקָרְבָּן. זֶהוּ שֶׁאָמַר: ״וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ״. אָמְנָם בִּיחֶזְקֵאל (לג יד) כְּתִיב: ״וּבְאָמְרִי לָרָשָׁע מוֹת תָּמוּת וְשָׁב מֵחַטָּאתוֹ וְגוֹ׳ חָיֹה יִחְיֶה״, וְלֹא נֶאֱמַר ״עֲלֵיהֶם חָיוֹ יִחְיֶה״, לְפִי שֶׁזֶּה מְדַבֵּר בְּשָׁב מִיִּרְאָה, מֵחֲמַת גְּזֵרַת מוֹת תָּמוּת, דְּהַיְנוּ מִיִּרְאָה.

אָמְנָם אַחַר כָּךְ אָמַר: ״וּבְשׁוּב רָשָׁע מֵרִשְׁעָתוֹ״, דְּהַיְנוּ לֹא מִיִּרְאַת הַמָּוֶת כִּי אִם ״מֵרִשְׁעָתוֹ״, מֵעַצְמוֹ, כִּי יַכִּיר שֶׁלֹּא טוֹב הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הוּא הוֹלֵךְ בּוֹ, אָז ״עֲלֵיהֶם הוּא יִחְיֶה״, כִּי זֶה שָׁב מֵאַהֲבָה מִבְּחִינַת רִשְׁעָתוֹ לְבַד.

וּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר (שם יח כז) ״וּבְשׁוּב רָשָׁע מֵרִשְׁעָתוֹ״ וְגוֹ׳, וְלֹא כְּתִיב שָׁם ״עֲלֵיהֶם חָיוֹ יִחְיֶה״, לְפִי שֶׁמְּדַבֵּר בְּשָׁב מִיִּרְאָה, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר שָׁם (יח כח): ״וַיִּרְאֶה וַיָּשָׁב״ וְגוֹ׳, וּמִלַּת ״וַיִּרְאֶה״ הוּא לְשׁוֹן רְאִיָּה, וְהוּא שֶׁמִּסְתַּכֵּל בַּיִּסּוּרִין שֶׁבָּאוּ עָלָיו. לְכָךְ נֶאֱמַר שָׁם תֵּכֶף (יח ל): ״שׁוּבוּ וְהָשִׁיבוּ וְגוֹ׳ וְלֹא יִהְיֶה לָכֶם לְמִכְשׁוֹל עָוֹן״, כִּי יָדוּעַ שֶׁהַשָּׁב מִיִּרְאָה אֵינוֹ מְבַקֵּשׁ כִּי אִם לְהַצִּיל אֶת עַצְמוֹ, וְאֵינוֹ מְבַקֵּשׁ לְהָשִׁיב אֲחֵרִים. אֲבָל הַשָּׁב מֵאַהֲבָה מֵשִׁיב גַּם אֲחֵרִים, כִּי הָאוֹהֵב אֶת הַמֶּלֶךְ רוֹצֶה שֶׁהַכֹּל יֶאֱהָבוּהוּ, לְכָךְ נֶאֱמַר: ״שׁוּבוּ וְהָשִׁיבוּ״, וְאָז ״לֹא יִהְיֶה לָכֶם לְמִכְשׁוֹל עָוֹן״, אֶלָּא תִּהְיוּ מְנֻקִּים מִכֹּל וָכֹל וְלֹא יִשָּׁאֵר רֹשֶׁם הַמִּכְשׁוֹל. נִרְאֶה מִזֶּה שֶׁהַשָּׁב מִיִּרְאָה גָּרוּעַ מִן הַשָּׁב מֵאַהֲבָה, אֲבָל הַשָּׁב אַחַר הַהֶכְרֵחַ, שֶׁכְּבָר בָּאוּ יִסּוּרִין עָלָיו, הוּא גָּרוּעַ יוֹתֵר, כִּי בְּסוּר הַמַּכְרִיחַ יָשׁוּב לְסוֹרוֹ. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּפַרְעֹה (שמות ח יא): ״וַיַּרְא כִּי הָיְתָה הָרְוָחָה וְהַכְבֵּד אֶת לִבּוֹ״, וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שם י ג): ״עַד מָתַי מֵאַנְתָּ לֵעָנֹת מִפָּנָי״, רוֹצֶה לוֹמַר לֹא מֵחֲמַת יִסּוּרִין כִּי אִם ״מִפָּנָי״. כִּי הַהַכְנָעָה שֶׁבָּאָה עַל יְדֵי הַיִּסּוּרִין אֵינָהּ כְּלוּם, כִּי אַחַר שֶׁיַּעַבְרוּ הַיִּסּוּרִין אַתָּה חוֹזֵר לְסוּרְךָ, כָּךְ כָּל תְּשׁוּבָה הַנַּעֲשֵׂית מִתּוֹךְ הֶכְרֵחַ הַיִּסּוּרִין אֵינָהּ כְּלוּם כִּי כַּעֲבוֹר סוּפָה וּסְעָרָה אָז יָשׁוּב לְקַדְמוּתוֹ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כח כד): ״הֲכֹל הַיּוֹם יַחֲרוֹשׁ הַחוֹרֵשׁ״, וְכָל הַמָּשָׁל הַהוּא נֶאֱמַר עַל זֶה הָעִנְיָן.

וְזֶהוּ שֶׁאָמַר: ״וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת, וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה״. הִנֵּה בִּשְׁנֵי תֵּיבוֹת אֵלּוּ, ״בַּיּוֹם הַהוּא״, חָתַם כָּל הָעִנְיָן, כִּי מִעֵט בָּהֶם הֵן הַיָּמִים הַקּוֹדְמִים הֵן הַיָּמִים הַמְאֻחָרִים. כִּי קֹדֶם שֶׁמְּצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת, פְּשִׁיטָא שֶׁלֹּא הָיָה נוֹתֵן אֶל לִבּוֹ מֵעַצְמוֹ לָשׁוּב אֶל ה׳. אֶלָּא אֲפִלּוּ אַחַר שֶׁמְּצָאֻהוּ הָרָעוֹת הָהֵם, מִכָּל מָקוֹם אֵינוֹ מִתְוַדֶּה כִּי אִם ״בַּיּוֹם הַהוּא״ שֶׁהַצָּרוֹת צְרוּרוֹת עַל שִׁכְמוֹ, אֲבָל לֹא בְּיוֹם הַמָּחֳרַת, כִּי מִיָּד לְמָחֳרָתוֹ כַּעֲבוֹר סוּפָה וּסְעָרַת ה׳ חֵמָה אָז תֵּכֶף יַחֲזֹר לְסוֹרוֹ. לְפִיכָךְ ״וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי״ גַּם ״בַּיּוֹם הַהוּא״, אֲפִלּוּ בַּיּוֹם שֶׁמִּתְוַדֶּה אַסְתִּיר פָּנַי, וְיוֹתֵר מֵהֵמָּה מִמַּה שֶׁהִסְתַּרְתִּי פָנַי לְשֶׁעָבָר כִּי אִם בְּכִפְלַיִם פִּי שְׁנַיִם, ״הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי״, כִּי רָאָה הַצָּרוֹת צְרוּרוֹת בְּאַמְתַּחְתּוֹ וְאַף עַל פִּי כֵן אֵין לִבּוֹ שָׁלֵם עִם ה׳. כִּי יוֹדֵעַ ה׳ שֶׁהַיּוֹם יֹאמַר בְּהַכְנָעָה, כְּגוֹנֵב דַּעַת עֶלְיוֹנָה, וּלְמָחָר יַחֲזֹר לְסוֹרוֹ. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר שְׁמוּאֵל: זֶה הַמַּלְוֶה לֶעָנִי בִּשְׁעַת דָּחְקוֹ, וּבִשְׁעַת דָּחְקוֹ אֵינוֹ קָאֵי עַל דּוֹחַק שֶׁיֵּשׁ לֶעָנִי אֶלָּא עַל דָּחְקוֹ שֶׁל הַמַּלְוֶה, כִּי זֶהוּ הַמַּלְוֶה שֶׁאֵינוֹ מַלְוֶה לֶעָנִי כְּלוּם כִּי אִם בִּשְׁעַת דָּחְקוֹ שֶׁל הַנּוֹתֵן, שֶׁהַצָּרוֹת דּוֹחֲקִים אוֹתוֹ לִתֵּן צְדָקָה מִמָּמוֹנוֹ, וְכַאֲשֶׁר יַעֲבֹר הַדּוֹחַק הַהוּא אָז לִבּוֹ חָזָק וְאַמִּיץ כְּבָרִאשׁוֹנָה. וְנָקַט מִצְוָה אַחַת, דְּהַיְנוּ הַצְּדָקָה, שֶׁבְּנוֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם שֶׁנּוֹדְרִים בְּעֵת צָרָתָם וְאַחַר הַצָּרָה מִתְחָרְטִין וְאֵינָן נוֹתְנִין כְּלוּם, וְהוּא הַדִּין לִשְׁאָר מִצְווֹת שֶׁאֵינָן נַעֲשִׂין כִּי אִם בְּשָׁעָה שֶׁהַהֶכְרֵחַ מוּרְכָּב עַל כְּתֵפוֹ. וְעַל צַד הָרֶמֶז יְרַמֵּז לְכָל מִצְווֹת הַתּוֹרָה, שֶׁהֵם כְּמוֹ הַלְוָאָה וּצְדָקָה אֶל הַיֶּלֶד מִסְכֵּן, דְּהַיְנוּ הַיֵּצֶר הַטּוֹב, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הִלֵּל שֶׁהָלַךְ לִגְמוֹל חֶסֶד לְהַאי אַכְסְנַאי כוּ׳ (ויק״ר לד ג).

וְאָמַר רָבָא: הַיְינוּ דְּאָמְרֵי אִינָשֵׁי: זוּזֵי לְעַלְלָא לָא שְׁכִיחֵי לִתְלִיתָא שְׁכִיחָא. לְעַלְלָא, הַיְינוּ זְמַן הַזּוֹל, בִּזְמַן שֶׁהַזּוֹל בָּעוֹלָם, וְזֶהוּ מַמָּשׁ שְׁעַת הַשַּׁלְוָה, כִּי בִּזְמַן שֶׁהַזּוֹל בָּעוֹלָם הַשַּׁלְוָה בָּעוֹלָם, כִּי הָא בְּהָא תַּלְיָא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים קמז יד): ״הַשָּׂם גְּבוּלֵךְ שָׁלוֹם חֵלֶב חִטִּים יַשְׂבִּיעֵךְ״. וּבְאוֹתוֹ זְמַן שֶׁהָעַלְלָא דְּהַיְנוּ הַתְּבוּאָה שְׁכִיחָא בָּעוֹלָם, בְּאוֹתוֹ זְמַן לֹא שְׁכִיחָא כְּלָל שֶׁיִּתֵּן מִן מָמוֹנוֹ לִצְדָקָה, ״וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט״. אֲבָל לִתְלִיתָא שְׁכִיחָא, הֵן לְפֵרוּשׁ רַשִׁ״י שֶׁפֵּרֵשׁ תְּלִיתָא - לְשׁוֹן הֶפְסֵד וְאִבּוּד, הֵן לְפִי רַבֵּינוּ תָּם שֶׁפֵּרֵשׁ לִתְלִיתָא - אֵימַת הַמּוֹשֵׁל הַמְּפַחֲדוֹ, בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ הוּא מְדַבֵּר בִּזְמַן שֶׁהַצָּרוֹת מְצוּיוֹת בָּעוֹלָם, דְּהַיְנוּ הֶפְסֵד וְאִבּוּד, אוֹ אֵימַת מוֹשְׁלֵי הָאֻמּוֹת הַמּוֹשְׁלִים בְּיִשְׂרָאֵל, הַכֹּל מְדַבֵּר בִּזְמַן הַהֶכְרֵחַ, וְאֵין זֶה תְּשׁוּבָה שְׁלֵמָה. גַּם יְרַמֵּז אֶל הַנִּדְחָק בְּבֵית דִּין שֶׁלְּמַטָּה עַל הַצְּדָקָה, שֶׁכּוֹפִין אוֹתוֹ בְּבֵית דִּין עַל הַצְּדָקָה, כָּל אֵלּוּ הַתְּשׁוּבוֹת אֵינָן שְׁלֵמוֹת, כִּי אֵין מְצִיאָתָן כִּי אִם בִּזְמַן שֶׁהַהֶכְרֵחַ מָצוּי וּבְסוּר הַמַּכְרִיחַ יָשׁוּב לְסוֹרוֹ. לְכָךְ נֶאֱמַר: ״וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת״, בְּמִלַּת ״וְעַתָּה״ חָתַם כָּל הָעִנְיָן, לוֹמַר עַתָּה תֵּכֶף וּמִיָּד בְּעוֹד שֶׁאַתֶּם בְּשַׁלְוַתְכֶם עַד אֲשֶׁר לֹא יָבֹאוּ יְמֵי הָרָעָה, ״כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת״, שֶׁתִּהְיֶה חֲקוּקָה עַל לְבַבְכֶם, לְמַעַן תָּשׁוּבוּ אֶל ה׳ תְּשׁוּבָה שְׁלֵמָה, לֹא עַל צַד הַהֶכְרֵחַ.

וּבְחִבּוּרִי הַקָּטָן אוֹרַח לְחַיִּים פֵּרַשְׁנוּ כָּל פָּרָשָׁה זוֹ בְּדֶרֶךְ אַחֵר, שֶׁפָּנִים הַנִּזְכָּרִים כָּאן הֵם פָּנִים שֶׁל זַעַם, כְּמוֹ: ״וְשַׂמְתִּי פָּנַי בָּאִישׁ הַהוּא״ (ויקרא כה). וְאָמַר שֶׁאַחַר הַוִּדּוּי הַשָּׁלֵם הַזֶּה יַסְתִּיר ה׳ פְּנֵי זַעְמוֹ, עַל כֵּן כָּפַל הַהֶסְתֵּר, כִּי מִדָּה טוֹבָה כְּפוּלָה. ״עַל כָּל הָרָעָה״ וְגוֹ׳, רְבוּתָא נָקַט, אַף עַל פִּי שֶׁעָשָׂה רָעָה אַחַת הַכּוֹלֶלֶת כָּל הָרָעוֹת, כִּי הַמּוֹדֶה בַּעֲבוֹדָה זָרָה כְּכוֹפֵר בְּכָל הַתּוֹרָה (ספרי שלח טו כב), לָכֵן נֶאֱמַר: ״עַל כָּל הָרָעָה״, אַף עַל כָּל הָרָעָה הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה ״כִּי פָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים״, מִכָּל מָקוֹם הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנִים שֶׁל כַּעַס מִמֶּנּוּ, וְהַכֹּל שָׁרֵי וּמָחוּל אַחַר הַוִּדּוּי הַשָּׁלֵם. וּבְאָמְרוֹ: ״וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא״ וְגוֹ׳, בֵּאַרְנוּ שָׁם שֶׁפָּסוּק זֶה כּוֹלֵל כָּל יְסוֹדֵי הַתְּשׁוּבָה. לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וְשָׁם תִּמְצְאוּ כָּל הָעִנְיָן מְבֹאָר.

וַעֲזַבְתִּים וְגוֹ׳ וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי וְגוֹ׳. הַכַּוָּנָה כִּי אִם יִתֵּן ה׳ דַּעְתּוֹ לָדַעַת הַצָּרוֹת אֲשֶׁר יָבוֹאוּ עֲלֵיהֶם, יֶהֱמוּ רַחֲמָיו וִיסַלֵּק חֲרוֹן אַפּוֹ, לָזֶה הוּא מוֹדִיעַ כִּי יַסְתִּיר פָּנָיו, וּבָזֶה יִמְצָאוּהוּ צָרוֹת רַבּוֹת.

וְאָמַר בַּיּוֹם וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, שֶׁיְּשַׁעֲרוּ בְּדַעְתָּם לְרוֹב הַצָּרָה שֶׁרוֹאִין שֶׁאֵין זֶה אֶלָּא לְצַד הַסְתָּרַת פָּנַי מֵהֶם, וְהוּא אָמְרוֹ ״הֲלֹא״, פֵּרוּשׁ וַדַּאי שֶׁעַל שֶׁאֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי וְגוֹ׳, שֶׁאִם הָיָה בְּקִרְבִּי לֹא הָיוּ כָּל כָּךְ צָרוֹת בָּאִין עָלֵינוּ, וְצֵא וּלְמַד שֶׁאָמַר הַנָּבִיא (שופטים י,טז) ״וַתִּקְצַר נַפְשׁוֹ בַּעֲמַל יִשְׂרָאֵל״, כִּבְיָכוֹל.