רש״י
רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11ונאצוני. וְהִכְעִיסוּנִי, וְכֵן כָּל נִאוּץ לְשׁוֹן כַּעַס:
מקור: ספריא · נחלת הכלל
דְּבָרִים ל״א · כ׳
כִּֽי־אֲבִיאֶ֜נּוּ אֶֽל־הָאֲדָמָ֣ה ׀ אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֣עְתִּי לַאֲבֹתָ֗יו זָבַ֤ת חָלָב֙ וּדְבַ֔שׁ וְאָכַ֥ל וְשָׂבַ֖ע וְדָשֵׁ֑ן וּפָנָ֞ה אֶל־אֱלֹהִ֤ים אֲחֵרִים֙ וַעֲבָד֔וּם וְנִ֣אֲצ֔וּנִי וְהֵפֵ֖ר אֶת־בְּרִיתִֽי׃
במילים פשוטות
כאשר אביא את העם אל האדמה זבת חלב ודבש אשר נשבעתי לאבותיו, ואכל ושבע ודשן, ופנה אל אלוהים אחרים ועבדום וניאצוני והפר את בריתי. רש״י מבאר ״וניאצוני״ במשמעות ״והכעיסוני״, וכל לשון ניאוץ עניינו כעס. לפי הפשט, השובע והשלווה שבארץ הטובה עלולים להביא את העם לשכוח את ה׳ ולפנות אחרי עבודה זרה, וזוהי הפרת הברית. אונקלוס מתרגם ״ודשן״ בלשון התפנקות. הפסוק ממשיך את התיאור הנבואי של חטא העם בעתיד, שהוא הרקע לשירה הבאה כעדות.
מבוסס על רש״י · נכתב ונערך במקור
כל המפרשים
אונקלוס
תרגום אונקלוס · המאה ה־2אֲרֵי אָעֵלִנוּן לְאַרְעָא דִי קַיֵמִית לַאֲבָהָתְהוֹן עָבְדָא חֲלַב וּדְבַשׁ וְיֵיכְלוּן וְיִשְׂבְּעוּן וְיִתְפַּנְקוּן וְיִתְפְּנוּן בָּתַר טַּעֲוַת עַמְמַיָא וְיִפְלְחֻנוּן וְיִרְגְזוּן קֳדָמַי וְיַשְׁנוּן יָת קְיָמִי
מקור: ספריא · נחלת הכלל