וַיהֹוָ֞ה ה֣וּא ׀ הַהֹלֵ֣ךְ לְפָנֶ֗יךָ ה֚וּא יִהְיֶ֣ה עִמָּ֔ךְ לֹ֥א יַרְפְּךָ֖ וְלֹ֣א יַעַזְבֶ֑ךָּ לֹ֥א תִירָ֖א וְלֹ֥א תֵחָֽת׃

וַיְיָ הוּא דִמְדַבַּר קֳדָמָךְ מֵימְרֵהּ יְהֵי בְסַעְדָךְ לָא יִשְׁבְּקִנָךְ וְלָא יַרְחֵקִנָךְ לָא תִדְחַל וְלָא תִתְּבַר

וַה׳ הוּא הַהוֹלֵךְ לְפָנֶיךָ וְגוֹ׳. וְלֹא אָמַר אֱלֹהֶיךָ, כְּדֶרֶךְ שֶׁאָמַר לְיִשְׂרָאֵל (דברים לא:ג), לְפִי שֶׁאֵין מְיַחֵד שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ עַל הַצַּדִּיק בַּחַיִּים חַיּוּתוֹ (תנחומא תולדות ז), אֲבָל לִכְלָלוּת יִשְׂרָאֵל יִתְיַחֵד שְׁמוֹ, כְּאָמְרוֹ (שמות כ:ב) ״אָנֹכִי ה׳ אֱלֹהֶיךָ״.

וְאָמְרוֹ הוּא הַהוֹלֵךְ. וְלֹא הִסְפִּיק לוֹמַר וַה׳ הוֹלֵךְ לְפָנֶיךָ, לְהָעִיר שֶׁלֹּא יַחְשֹׁב בַּיְּכֹלֶת הַמָּצוּי בְּיִשְׂרָאֵל (לִשְׁמֹר) [לִשְׁמֹד] כִּי יָכוֹל יוּכַל לְכָל הַמִּלְחָמוֹת הַמְּזֻמָּנוֹת לְפָנָיו, כִּי לֹא בִּיכָלְתָּם תָּלוּי הַדָּבָר, אֶלָּא בַּה׳ לְבַד הוּא תָּלוּי, וְהוּא אָמְרוֹ ״הוּא הַהוֹלֵךְ״, וְלֹא בְּשִׁתּוּף כֹּחַ אַחֵר.

הוּא יִהְיֶה עִמָּךְ. אָמְרוֹ ״הוּא״, לְהוֹדִיעַ כִּי מַדְרֵגָה הַגְּדוֹלָה שֶׁהִיא כְּלָלוּת הַשְּׁכִינָה הַהוֹלֶכֶת לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל, הַדְרָגָה זוֹ תִּהְיֶה עִמּוֹ, וְהוּא אָמְרוֹ ״הוּא יִהְיֶה עִמָּךְ״, פֵּרוּשׁ בְּחִינָה הַמֻּזְכֶּרֶת בְּסָמוּךְ.