יַקְנִאֻ֖הוּ בְּזָרִ֑ים בְּתוֹעֵבֹ֖ת יַכְעִיסֻֽהוּ׃

יקניאוהו בזרים, בתועבות יכעיסוהו. רש״י מבאר ״יקניאוהו״ הבעירו חמתו וקנאתו, ״בתועבות״ במעשים מתועבים שנאמר בהם תועבה. אבן עזרא מבאר ״יקנאוהו״ במחשבתם, ״בזרים״ באלוהים זרים, ״בתועבות״ הם האלילים. הפסוק מתאר את המשך קלקול העם: הם עוררו את קנאת ה׳ בעבודת אלילים זרים ובמעשים מתועבים, וכך הכעיסו אותו. עבודת האלילים היא הסיבה המרכזית לחרון האף האלוהי, והיא הרקע לפורענות שתתואר בהמשך השירה כתגובה למעשי העם.