דְּבָרִים ל״ב · ב׳

יַעֲרֹ֤ף כַּמָּטָר֙ לִקְחִ֔י תִּזַּ֥ל כַּטַּ֖ל אִמְרָתִ֑י כִּשְׂעִירִ֣ם עֲלֵי־דֶ֔שֶׁא וְכִרְבִיבִ֖ים עֲלֵי־עֵֽשֶׂב׃

במילים פשוטות

משה מדמה את לקחו ואמרתו לגשם ולטל היורדים ומחיים את הצומח. רש״י מבאר ״יערוף כמטר לקחי״: זו העדות שתעידו, שאני אומר בפניכם שהתורה שנתתי לישראל היא חיים לעולם כמטר שהוא חיים לעולם, וכשם שהשמים מערפים טל ומטר. אבן עזרא מבאר ״יערוף״ מלשון נטיפה וירידה, ״לקחי״ מלשון לימוד, ו״כשעירים״ שהם טיפות דקות, ו״כרביבים״ מלשון ריבוי. הדימוי מלמד שדברי התורה מחיים ומצמיחים את הלומד כמו שהמים מצמיחים את הדשא והעשב, ומכשירים את הלב לקבלם.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

יערף כמטר לקחי. זוֹ הִיא הָעֵדוּת שֶׁתָּעִידוּ - שֶׁאֲנִי אוֹמֵר בִּפְנֵיכֶם תּוֹרָה שֶׁנָּתַתִּי לְיִשְׂרָאֵל שֶׁהִיא חַיִּים לָעוֹלָם כְּמָטָר זֶה שֶׁהוּא חַיִּים לָעוֹלָם (עי' ספרי); כַּאֲשֶׁר יַעַרְפוּ הַשָּׁמַיִם טַל וּמָטָר:

יערף. לְשׁוֹן יַטִּיף, וְכֵן (תהילים ס"ה) "יִרְעֲפוּן דָּשֶׁן", (דברים ל"ג) "יַעַרְפוּ טָל":

תזל כטל. שֶׁהַכֹּל שְׂמֵחִים בּוֹ, לְפִי שֶׁהַמָּטָר יֵשׁ בּוֹ עֲצָבִים לַבְּרִיּוֹת, כְּגוֹן הוֹלְכֵי דְרָכִים וּמִי שֶׁהָיָה בוֹרוֹ מָלֵא יַיִן (ספרי):

כשעירם. לְשׁוֹן רוּחַ סְעָרָה, כְּתַרְגּוּמוֹ "כְּרוּחֵי מִטְרָא", מָה הָרוּחוֹת הַלָּלוּ מַחֲזִיקִים אֶת הָעֲשָׂבִים וּמְגַדְּלִין אוֹתָם, אַף דִּבְרֵי תוֹרָה מְגַדְּלִין אֶת לוֹמְדֵיהֶן:

וכרביבים. טִפֵּי מָטָר. נִרְאֶה לִי עַל שֵׁם שֶׁיּוֹרֶה כְּחֵץ נִקְרָא רְבִיב, כְּמָה דְאַתְּ אוֹמֵר "רֹבֶה קַשָּׁת" (בראשית כ"א):

דשא. ארברי"ץ, עֲטִיפַת הָאָרֶץ מְכֻסָּה בְיֶרֶק:

עשב. קֶלַח אֶחָד קָרוּי עֵשֶׂב, וְכָל מִין וָמִין לְעַצְמוֹ קָרוּי עֵשֶׂב:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

יְבַסַם כְּמִטְרָא אוּלְפָּנִי יִתְקַבַּל כְּטַלָא מֵימְרִי כְּרוּחֵי מִטְרָא דְנָשְׁבִין עַל דִתְאָה וְכִרְסִיסֵי מַלְקוֹשָׁא דִי עַל עִשְׂבָּא

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

יערף. מגזרת יערף מזבחותם כטעם ירד:

לקחי. מה שיקח אחד ממנו כטעם למוד וכן כי לקח טוב:

כשעירם. הנכון בעיני שהם דקים:

וכרביבים. מגזרת רב ושניהם שמות התאר והעד כי עשב חזק מדשא. וי״‎א כי שעירים מגזרת שער ואחרים אמרו מגזרת סערת ה' ואם הוא בשי״‎ן וכן וישתער עליו כמו ויסתער עליו גם יתכן שאין לו אח במקרא והנה הטעם כפול כדרך כל הנבואות לחזוק ועיקר הטעם שהתפלל משה שיהיו דבריו כטל וכמטר שלא ישובו ריקם כי אם הרוו את הארץ כי כן כתוב והטע' שיכנסו דבריו בלבו' השומעי' כמעשה הגשם על הארץ להולידה ולהצמיחה:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

יערף כמטר - אם תקבלו דברי תוכחתי יועילו לכם כמטר.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

יערף כמטר לקחי דברים שאני אומר לכם אינם דברים בטלים אלא כשם שהמטר יורד ואין הנאתו וטיבו נכרין ונראין וסוף שמגדל פירות, אף כך לקחי ואמרתי. ד״‎א לשון תפלה הוא יהי רצון שלא ישובו דברי ריקם אלא יעשו פירות בלבות השומעים כמעשה המטר והטל בארץ להולידה ולהצמיחה. הזכיר כאן ד׳‎ רוחות העולם כשם שהעיד עליהם שמים וארץ כך העיד עליהם ארבע רוחות העולם שאם ישמרו התורה ינשבו להם רוחות טובות.

יערף כמטר זהו רוח מערבי שבא מעורפו של עולם ודרכו להביא מטר.

תזל כטל רוח צפוני שהיא נוחה כטל.

כשעירם רוח דרומית שמשתערת כשעירים.

וכרביבים רוח מזרחית שמרבה זרעים ומגדלת צמחים. והם מנשבות בכל יום רוח מזרחית בבוקר ורוח דרומית בחצי היום רוח מערבית בתחלת הלילה ורוח צפונית בחצי הלילה בימות החמה יפה ובימות הגשמים קשה רוח דרומית למפרע, מערבית לעולם קשה מזרחית לעולם יפה.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

כלי יקר

רבי שלמה אפרים מלונצ׳יץ · המאה ה־16

יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי. נִרְאֶה לִי עַל דֶּרֶךְ שֶׁשָּׁמַעְתִּי פֵּרוּשׁ עַל פָּסוּק ״אָדָם וּבְהֵמָה תוֹשִׁיעַ ה׳״ (תהלים לו ז), עַל פִּי הַיְרוּשַׁלְמִי (מכות ב ו): שָׁאֲלוּ לַנְּבוּאָה, חוֹטֵא מַה יַּעֲשֶׂה וְיִתְכַּפֵּר, הֵשִׁיבָה: ״הַנֶּפֶשׁ הַחוֹטֵאת תָּמוּת״. שָׁאֲלוּ לַתּוֹרָה, חוֹטֵא מַה יַּעֲשֶׂה וְיִתְכַּפֵּר, הֵשִׁיבָה: יָבִיא קָרְבָּן וְיִתְכַּפֵּר. שָׁאֲלוּ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, חוֹטֵא מַה יַּעֲשֶׂה וְיִתְכַּפֵּר, הֵשִׁיב: יַעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה וְיִתְכַּפֵּר, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים כה ח): ״טוֹב וְיָשָׁר ה׳ עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ״. וְאִם כֵּן מִתּוֹךְ דִּבְרֵי הַנְּבוּאָה אֵין תְּשׁוּעָה לְאָדָם הַחוֹטֵא, וּמִתּוֹךְ תְּשׁוּבַת הַתּוֹרָה אֵין תְּשׁוּעָה לַבְּהֵמָה, שֶׁעַל כָּל פָּנִים תֵּלֵךְ לְמִיתָה לְכַפָּרַת עֲוֹן הָאָדָם. אֲבָל מִתּוֹךְ תְּשׁוּבַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאָמַר, יַעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה וְיִתְכַּפֵּר, הִנֵּה בָּזֶה מָצָא תְּשׁוּעָה לִשְׁנֵיהֶם, לָאָדָם וְלַבְּהֵמָה, לְכָךְ נֶאֱמַר: ״אָדָם וּבְהֵמָה תוֹשִׁיעַ ה׳״.

וְעַל זֶה הָאֹפֶן יִתְבָּאֲרוּ פְּסוּקִים הַלָּלוּ, עַל פִּי הַמִּדְרָשׁ שֶׁמַּסִּיק בַּיַּלְקוּט (האזינו לב תתקמב): הִסְתַּכְּלוּ בַּשָּׁמַיִם שֶׁמָּא שִׁנּוּ מִדָּתָם כוּ׳, ״וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ״ - הִסְתַּכְּלוּ בָּאָרֶץ שֶׁמָּא שִׁנְּתָה מִדָּתָהּ כוּ׳. וְעִנְיַן שִׁנּוּי הַמִּדָּה בָּאָדָם הוּא הַמְשַׁנֶּה רְצוֹן בּוֹרְאוֹ וְיוֹצֵא מִגֶּדֶר הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה. עַל כֵּן אָמַר אַחַר כָּךְ שֶׁאִם תְּשַׁנּוּ מִדּוֹתֵיכֶם, הִנֵּה כְּפִי דַּעַת הַנְּבוּאָה וְהַתּוֹרָה אִי אֶפְשָׁר לְהִפָּטֵר מִן הַהֲרִיגָה, אוֹ לָאָדָם אוֹ לַבְּהֵמָה. אֲבָל אִמְרַת ה׳ צְרוּפָה לִפְטֹר אָדָם וּבְהֵמָה מִן הַהֲרִיגָה, וְהַחוֹטֵא יָשׁוּב אֶל ה׳ וְרָפָא לוֹ. זֶה שֶׁאָמַר: ״יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי״, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תענית ז.): אֵין עֲרִיפָה אֶלָּא הֲרִיגָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כא ד): ״וְעָרְפוּ שָׁם אֶת הָעֶגְלָה״, וְ״לִקְחִי״ כִּנּוּי לַתּוֹרָה וְלַנְּבוּאָה, כִּי הַתּוֹרָה נִקְרֵאת ״לֶקַח טוֹב״, וְכֵן הַנְּבוּאָה לְקוּחָה מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ. וְאָמַר מֹשֶׁה שֶׁ״לִּקְחִי״, הַיְינוּ מַה שֶּׁלָּקַחְתִּי אֲנִי מֵאֵת ה׳, הַתּוֹרָה וְהַנְּבוּאָה, שְׁנֵיהֶם יַעַרְפוּ, כִּי מִתּוֹךְ שְׁנֵיהֶם תֵּצֵא הֲרִיגָה לְאֶחָד מֵהֶם, אוֹ לָאָדָם אוֹ לַבְּהֵמָה. וַהֲרֵי הֵמָּה כַּמָּטָר הַזֶּה שֶׁאֵין הַכֹּל שְׂמֵחִים בּוֹ, כָּךְ לְעוֹלָם אֵין כָּאן שִׂמְחָה אוֹ לָאָדָם אוֹ לַבְּהֵמָה. אָמְנָם ״תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי״, כִּי אִמְרַת אֱלוֹהַּ צְרוּפָה מְשַׂמַּחַת אָדָם וּבְהֵמָה, כַּטַּל הַזֶּה שֶׁהַכֹּל שְׂמֵחִים בּוֹ, כָּךְ ״אָדָם וּבְהֵמָה תוֹשִׁיעַ ה׳״, וְהַכֹּל שְׂמֵחִים בִּתְשׁוּעַת ה׳, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (הושע יד ב-ה-ו): ״שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל, אֶרְפָּא מְשׁוּבָתָם אוֹהֲבֵם נְדָבָה כִּי שָׁב אַפִּי מִמֶּנּוּ, אֶהְיֶה כַּטַּל לְיִשְׂרָאֵל יִפְרַח כַּשּׁוֹשַׁנָּה״ וְגוֹ׳. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יומא פו:) לָמְדוּ מִכָּאן שֶׁאֲפִלּוּ יָחִיד שֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה מוֹחֲלִין לוֹ וּלְכָל הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֶרְפָּא מְשׁוּבָתָם״ לְשׁוֹן רַבִּים, וּכְתִיב: ״כִּי שָׁב אַפִּי מִמֶּנּוּ״.

וְלִדְבָרֵינוּ יֹאמַר ״אֶרְפָּא מְשׁוּבָתָם״, עַל הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר לְמַעְלָה (הושע יד ג): ״וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ״, כִּי עַל יְדֵי וִדּוּי שְׂפָתֵינוּ נִשְׁלַם חוֹבוֹתֵינוּ, כִּי בָּזֶה יִפָּטְרוּ גַּם הַפָּרִים מִן הַהַקְרָבָה, כִּי טַעַם הַקָּרְבָּן הוּא לְפִי שֶׁכֹּחַ הַבַּהֲמִי שֶׁבָּאָדָם, בּוֹ הוּא מְשֻׁתָּף לִשְׁאָר בְּהֵמוֹת וְחַיְתוֹ אָרֶץ, עַל כֵּן בָּאָה הַבְּהֵמָה תְּמוּרַת הָאָדָם, וּבְחֶמְלַת ה׳ עַל כָּל בְּרוּאָיו, בֵּין אָדָם בֵּין בְּהֵמָה, הוֹרָה דֶּרֶךְ הַתְּשׁוּבָה לַבַּת הַשּׁוֹבֵבָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁלְּשׁוֹן מְשׁוּבָה אֵינוֹ שַׁיָּךְ כִּי אִם עַל הָאָדָם הַחוֹטֵא וְלֹא עַל הַבְּהֵמָה, מִכָּל מָקוֹם כְּשֶׁאָדָם מֵבִיא קָרְבָּן וְסוֹמֵךְ יָדוֹ עָלָיו וּמִתְוַדֶּה עָלָיו דּוֹמֶה כְּאִלּוּ כָּל עֲוֹנוֹתָיו נְשׂוּאִים בְּאוֹתָהּ בְּהֵמָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ויקרא טז כב): ״וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנוֹתָם״, לְכָךְ שַׁיָּךְ לִכְלוֹל גַּם הַבְּהֵמָה בְּתֵבַת ״מְשׁוּבָתָם״. וְאָמַר ״אוֹהֲבֵם נְדָבָה״, כִּי לֹא עַל צַד הַחִיּוּב אֲהַבְתִּים כִּי אִם בִּנְדָבָה, כִּי כֵן בְּרָאתִים לְכַתְּחִלָּה בִּנְדָבָה, כָּךְ גַּם עַתָּה אוֹהֵב אֲנִי כָּל מַעֲשֵׂה יָדַי בִּנְדָבָה. ״כִּי שָׁב אַפִּי מִמֶּנּוּ״, מִן הָאָדָם, עַל כֵּן נִפְטְרוּ שְׁנֵיהֶם, הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה, כִּי ״אֶהְיֶה כַטַּל לְיִשְׂרָאֵל״, כְּטַל זֶה שֶׁהַכֹּל שְׂמֵחִים בּוֹ, ״יִפְרַח כַּשּׁוֹשַׁנָּה״, כִּי כָל בַּעַל תְּשׁוּבָה דּוֹמֶה כְּאִלּוּ נוֹלַד בְּאוֹתוֹ יוֹם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים קג ג-ה): ״הַסֹּלֵחַ לְכָל עֲוֹנֵכִי״ וּסְמִיךְ לֵיהּ: ״תִּתְחַדֵּשׁ כַּנֶּשֶׁר נְעוּרָיְכִי״.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי. פֵּרוּשׁ, עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (אבות ג,יז) ״אִם אֵין קֶמַח אֵין תּוֹרָה״ וְכוּ׳, יְכַוֵּן הַכָּתוּב בְּמַאֲמָר זֶה כִּי כְּמוֹ שֶׁה׳ נוֹתֵן מָטָר לָזוּן וּלְפַרְנֵס, כְּמוֹ כֵן צְרִיכִין הֵם לִלְמוֹד תּוֹרָה, וְזֶה שִׁיעוּר הַכָּתוּב: יַטִּיף כְּמוֹ שֶׁאֲנִי מַטִּיף הַמָּטָר לִקְחִי, וּכְאִלּוּ אָמַר ״יַעֲרֹף לִקְחִי כַּמָּטָר״, שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹאֵל מֵהָאָדָם לִלְמוֹד תּוֹרָה עַד שֶׁמֵּכִין לוֹ כְּדֵי פַּרְנָסָתוֹ, וּמִמּוֹצָא דָבָר אַתָּה לָמֵד שֶׁאִם לֹא יַטִּיפוּ מִפִּיהֶם טִיפֵּי תוֹרָה אֵין חֵפֶץ ה׳ לָתֵת מָטָר. וְהוּא מַה שֶׁפֵּרַשְׁנוּ בְּמַאֲמַר הַתַּנָּא (אבות ג,יז) ״אִם אֵין קֶמַח אֵין תּוֹרָה״ פֵּרוּשׁ, אִם רָאִיתָ שֶׁאֵין קֶמַח דַּע שֶׁאֵין תּוֹרָה. וְטַעַם שֶׁכִּנָּה לְלִמּוּד תּוֹרָה לָשׁוֹן זֶה ״יַעֲרֹף״, לְדַמּוֹת לְמַעֲשֵׂה הַמָּטָר שֶׁהוּא מַטִּיף.

עוֹד יִרְמֹז כִּי כְּדֶרֶךְ שֶׁהַמָּטָר מְנִיעָתוֹ תְּסוֹבֵב מִיתָה לְהָאָדָם, כְּמוֹ כֵן מְנִיעַת הַתּוֹרָה תַּעַרְפֶנּוּ, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (ישעיה א:יט-כ) ״אִם תֹּאבוּ וְגוֹ׳ וְאִם תְּמָאֲנוּ וְגוֹ׳ חֶרֶב״ וְגוֹ׳. וְכָפַל לוֹמַר בְּמִלּוֹת שׁוֹנוֹת ״לִקְחִי אִמְרָתִי״, כְּנֶגֶד שְׁנֵי תּוֹרוֹת - תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה. כְּנֶגֶד תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב אָמַר ״לִקְחִי״ שֶׁה׳ נְתָנָהּ מִיָּדוֹ לְיַד מֹשֶׁה כְּתוּבָה בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים, וַהֲגַם שֶׁלֹּא נָתַן אֶלָּא עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, בָּהֶם כְּלוּלִים כָּל מַה שֶׁכָּתוּב בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה כְּמַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (זוהר חלק ב צג:). וּכְנֶגֶד תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה אָמַר ״אִמְרָתִי״ שֶׁהֵם דְּבָרִים שֶׁנִּמְסְרוּ בְּמַאֲמַר פֶּה אֶל פֶּה. וְכִנָּה לְתוֹרָה שֶׁבִּכְתָב מָטָר וּלְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה טַל, לְפִי שֶׁהַתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב הִיא הָעִקָּר וִיסוֹד כָּל דָּבָר, וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה הֵם תִּקּוּנִים וְדִקְדּוּקִים שֶׁאֵינָם מְפֹרָשִׁים בָּהּ אֶלָּא נִרְמָזִים, וְהוּא עִנְיָן שֶׁלָּקַח הַכָּתוּב בְּדִמְיוֹנָהּ שֶׁדִּמָּה תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב לְמָטָר שֶׁהוּא יְסוֹד וְעִקַּר הַכֹּל, וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה לְטַל שֶׁהוּא תִּקּוּן וְהַעֲמָדָה מַה שֶׁעָשָׂה הַמָּטָר כְּמוֹ שֶׁהִיא תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה לְתוֹרָה שֶׁבִּכְתָב.

עוֹד יִרְצֶה עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם אַנְשֵׁי אֱמֶת (באר היטב או״ח סי׳ רל״ח בשם האריז״ל) כִּי מִצְוַת עֵסֶק תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב אֵינָהּ אֶלָּא בַּיּוֹם וְלֹא בַּלַּיְלָה, וְכֵן אָמְרוּ בַּבָּרַיְתָא (מדרש שוחר טוב יט, ז) שֶׁמֹּשֶׁה בְּאוֹתָן אַרְבָּעִים יוֹם שֶׁהָיָה אֵצֶל ה׳ הָיָה מַכִּיר בֵּין הַיּוֹם לַלַּיְלָה מֵהַלִּמּוּד שֶׁהָיָה ה׳ מְלַמְּדוֹ, כְּשֶׁהָיָה מְלַמְּדוֹ מִשְׁנָה הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהוּא לַיְלָה, וְיֵשׁ טַעַם בַּדָּבָר שֶׁאֵין לִמּוּד מִקְרָא בַּלַּיְלָה.

וְלָזֶה כִּנָּה תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב לְמָטָר, שֶׁאֵינוֹ תָּמִיד אֶלָּא בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים אֲבָל לֹא בִּימוֹת הַחַמָּה, וְצֵא וּלְמַד מַה שֶׁאֵרַע לְרָבָא (תענית כד:) עַל שֶׁהִטְרִיחַ לְהוֹרִיד גְּשָׁמִים שֶׁלֹּא בְּעִתָּם, כְּמוֹ כֵן הַמִּקְרָא הוּא דַּוְקָא בִּזְמַנּוֹ הַמֻּגְבָּל לוֹ יוֹם וְלֹא לַיְלָה. וְדִמָּה תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה לְטַל, כְּמוֹ שֶׁהַטַּל לֹא מַפְסִיק קַיִץ וְחֹרֶף יוֹמָם וְלַיְלָה, כְּמוֹ כֵן תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה אֵין לְךָ זְמַן שֶׁאֵינוֹ זְמַנָּהּ, וְאַל תַּקְשֶׁה שֶׁהַטַּל יַפְרִיחֶנּוּ הַשֶּׁמֶשׁ כִּי אֵין הַמְּנִיעָה מִצַּד הַטַּל:

כִּשְׂעִירִם וְגוֹ׳. יִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם בַּבָּרַיְתָא (מדרש משלי י׳): אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, כְּשֶׁמַּעֲמִידִין אֶת הָאָדָם בְּדִין, אִם יֵשׁ בְּיָדוֹ מִקְרָא שׁוֹאֲלִין מִמֶּנּוּ לָמָּה לֹא שָׁנָה, וְאִם יֵשׁ בְּיָדוֹ מִשְׁנָה שׁוֹאֲלִין מִמֶּנּוּ תַּלְמוּד, וְכֵן עַל זֶה הַדֶּרֶךְ. הִנֵּה מֵעוֹמֶק דִּבְרֵי הַבָּרַיְתָא מוֹכִיחִים הַדְּבָרִים שֶׁמִּי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ מִקְרָא אֵין שׁוֹאֲלִין מִמֶּנּוּ מַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה, אֶלָּא מַדְרֵגָה אַחַת כְּפִי יְכָלְתּוֹ יוֹתֵר מִמַּה שֶׁטָּרַח, שֶׁעָלָיו הָיָה לִטְרוֹחַ גָּדֵר לְמַעְלָה מִזּוֹ. וְהוּא אוֹמֵר ״כִּשְׂעִירִם וְגוֹ׳ וְכִרְבִיבִים״ וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, כְּשִׁעוּר שֶׁיַּמְטִיר ה׳ טִפִּין קְטַנִּים עַל הַדֶּשֶׁא שֶׁהוּא קָטָן, וְכִרְבִיבִים שֶׁהֵם טִפִּין גְּדוֹלִים וְעָבִים עֲלֵי עֵשֶׂב שֶׁהוּא גָּדוֹל שֶׁיָּכוֹל לִסְבּוֹל, כְּדִמְיוֹן זֶה מִצְווֹת הַתּוֹרָה כָּל אֶחָד כְּפִי כֹּחַ שֶׁיָּכוֹל לְהַשִּׂיג. וְיֵשׁ בָּזֶה לְהָקֵל וּלְהַחְמִיר: לְהָקֵל עַל מִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהַשִּׂיג יוֹתֵר, וּלְהַחְמִיר עַל מִי שֶׁיָּכוֹל הַרְבֵּה, שֶׁשּׁוֹאֲלִין מִמֶּנּוּ הַכֹּל וַאֲפִלּוּ מַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה.

מקור: ספריא · נחלת הכלל