אַסְפֶּ֥ה עָלֵ֖ימוֹ רָע֑וֹת חִצַּ֖י אֲכַלֶּה־בָּֽם׃

אספה עלימו רעות. אַחְבִּיר רָעָה עַל רָעָה, לְשׁוֹן "סְפוּ שָׁנָה עַל שָׁנָה" (ישעיהו כ"ט), "סְפוֹת הָרָוָה" (דברים כ"ט), "עֹלוֹתֵיכֶם סְפוּ עַל זִבְחֵיכֶם" (ירמיהו ז'). דָּ"אַ - אספה אֲכַלֶּה, כְּמוֹ "פֶּן תִּסָּפֶה" (בראשית י"ט):

חצי אכלה בם. כָּל חִצַּי אַשְׁלִים בָּהֶם, וּקְלָלָה זוֹ לְפִי הַפֻּרְעָנוּת לִבְרָכָה הִיא - חִצַּי כָּלִים וְהֵם אֵינָם כָּלִים (ספרי; סוטה ט'):

אָסֵף עֲלֵיהוֹן בִּישִׁין מַכְתָּשַׁי אֱשֵׁצֵי בְהוֹן

אספה. י״‎א כמו אוסיף והנכון כמו אכלה מגזרת האף תספה ואם הוא מבנין אחר והטעם שלא תשאר רעה שלא תביאם. ודמה הדעות לחצים תבאנה פתאום ואין יכולת להשמר מהם:

אספה עלימו רעות [חצי] אכלה [בם] - כי דרך המקראות לכפול לשונם. כלומר: כל מיני רעות שיש בידי להזיק. כולם אשים בהם.

אספה לשון אסיפה כמו לספות עוד על חרון אף ה'.