שִׁחֵ֥ת ל֛וֹ לֹ֖א בָּנָ֣יו מוּמָ֑ם דּ֥וֹר עִקֵּ֖שׁ וּפְתַלְתֹּֽל׃

שחת לו וגו'. כְּתַרְגּוּמוֹ, "חַבִּילוּ לְהוֹן לָא לֵהּ":

בניו מומם. בָּנָיו הָיוּ וְהַשְׁחָתָה שֶׁהִשְׁחִיתוּ הִיא מוּמָם:

בניו מומם. מוּמָם שֶׁל בָּנָיו הָיָה וְלֹא מוּמוֹ:

דור עקש. עָקֹם וּמְעֻקָּל, כְּמוֹ "וְאֵת כָּל הַיְשָׁרָה יְעַקֵּשׁוּ" (מיכה ג'). וּבִלְשׁוֹן מִשְׁנָה "חֻלְדָּה שֶׁשִּׁנֶּיהָ עֲקֻמּוֹת וַעֲקוּשׁוֹת":

ופתלתל. אנטורט"ילייש, כַּפְּתִיל הַזֶּה שֶׁגּוֹדְלִין אוֹתוֹ וּמַקִּיפִין אוֹתוֹ סְבִיבוֹת הַגְּדִיל; פְּתַלְתֹּל מִן הַתֵּבוֹת הַכְּפוּלוֹת כְּמוֹ "יְרַקְרַק" "אֲדַמְדָּם" (ויקרא י"ג) "סְחַרְחַר" (תהילים ל"ח), "סְגַלְגַּל" (תרגום יונתן מלכים א ז'):

חַבִּילוּ לְהוֹן לָא לֵהּ בְּנַיָא דִי פְלָחוּ לְטַעֲוָתָא דָרָא דְאַשְׁנִיוּ עוֹבָדוֹהִי וְאִשְׁתַּנִיוּ

לא בניו. אלה שאמרו שאינם בניו וכן בנים לא אמון בם. והטעם שלא יודו שהוא בראם ואם יודו בפה לא יודו בלב והעד שלא יראו מהשם. ולמ״‎ד לו משרת עצמו ואחר עמו והוא למומם והטעם בעבור מומם שהוא דור עקש ופתלתל:

ופתלתל. מתחזק ומתנצח בעקשותו וכן נפתולי אלהים. י״‎א כי טעם שחת לו כמו שחתו להם והטעם לנפש' ואל תתמה בעבור שהמלה לשון יחיד כי כן משפט הל' הלא תראה זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור והנכון בעיני שהוא כן שחת לשם והטעם השחתת דרכי השם הנטועים והחקים שצוה כאילו אמר שחת לו דור עקש שהם לא בניו וזהו מומם והעד כי כן פירושו הבא אחריו והוא הלה' תגמלו זאת וכבר פירשתי טעם הה״‎א בספר מאזנים:

שחת לו - שחת ישראל לעצמו, כדכתיב: שחתך ישראל כי בי בעזרך - הוא גרם לעצמו השחתה.

לו - כלומר: ולא לאחר.

בניו מומם - מומם הוא כפל לשון של שחת ישראל, בניו של הקדוש ברוך הוא הם עשו מום בעצמם. כדכתיב כי משחתם בהם מום בם.

שחת לו לא בניו מומם. שחת לו הקב״‎ה אותם שלא היו בניו. כענין שאמר הושע לא עמי אתם. ועונותיכם הטו אלה שנקראו לא בניו. ד״‎א אם שחת הוא ונפרע מבני אדם לא לו אין הדבר עליו כדכתיב כי לא ענה מלבו ויגה בני איש.

בניו מומם דוגמא כי משחתם בהם מום בם פי׳‎ מהם באה ההשחתה.

שִׁחֵת לוֹ לֹא בָּנָיו מוּמָם. בַּיַּלְקוּט פָּרָשַׁת הַאֲזִינוּ (לב תתקמב) מַסִּיק: הִסְתַּכְּלוּ בַּשָּׁמַיִם שֶׁבָּרָאתִי לְשַׁמְּשְׁכֶם, שֶׁמָּא שִׁנּוּ מִדָּתָם כוּ׳, וּמָה אֵלּוּ שֶׁנִּבְרְאוּ לֹא לְשָׂכָר וְלֹא לְהֶפְסֵד וְאֵינָן חָסִים עַל בְּנֵיהֶם וְעַל בְּנוֹתֵיהֶם לֹא שִׁנּוּ מִדָּתָם, אַתֶּם שֶׁיֵּשׁ לָכֶם שָׂכָר וְהֶפְסֵד וְאַתֶּם חָסִים עַל בְּנֵיכֶם וְעַל בְּנוֹתֵיכֶם עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁלֹּא תְּשַׁנּוּ אֶת מִדַּתְכֶם. וּמִי הִגִּיד לְבַעַל מִדְרָשׁ זֶה שֶׁהִזְכִּיר בָּנוֹת אוֹ בָּנִים בְּקַל וָחֹמֶר זֶה? וּלְמַעְלָה פָּרָשַׁת נִצָּבִים (ל יט) פֵּרַשְׁתִּי שֶׁלָּמַד זֶה מִמַּה שֶּׁכָּתוּב שָׁם: ״הַעִידוֹתִי בָכֶם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ״, וּכְתִיב בַּתְרֵיהּ: ״לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ״, וְלָמָּה הִזְכִּיר בְּיִעוּד זֶה זַרְעוֹ יוֹתֵר מִבִּשְׁאָר כָּל הַיִּעוּדִים? אֶלָּא כָּךְ אָמַר לוֹ: אִם אֵין אַתָּה עוֹשֶׂה לְמַעַן חַיֶּיךָ, עֲשֵׂה נָא לְמַעַן חַיֵּי זַרְעֶךָ, שֶׁהֲרֵי אַתָּה חָס בְּטֶבַע עַל בֵּן וּבַת. וְכֵן בְּפָרָשָׁה זוֹ, אַחַר שֶׁאָמַר ״הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם״ וְגוֹ׳, אָמַר ״שִׁחֵת לוֹ לֹא בָּנָיו מוּמָם״. מִתְּחִלָּה אָמַר ״שִׁחֵת לוֹ״, שֶׁהַחוֹטֵא וְרַב מֶרִי מַשְׁחִית לוֹ לְעַצְמוֹ, וְלֹא זוֹ לוֹ אֶלָּא אֲפִלּוּ עַל חַיֵּי בָּנָיו אֵינוֹ חָס, כְּאִלּוּ לֹא בָּנָיו הֵמָּה, וְזֶהוּ מוּמָם הַגָּדוֹל, כִּי לִפְעָמִים חֶמְדַּת שָׁעָה תִּלְחָצֵהוּ שֶׁאֵינוֹ מִתְבּוֹנֵן בְּסוֹף הָעֹנֶשׁ כִּי יָבֹא. אֲבָל בָּנָיו מֶה חָטְאוּ לוֹ, כִּי אֵין לָהֶם חֵלֶק בַּהֲנָאָה זוֹ אֲבָל יֵשׁ לָהֶם חֵלֶק בָּעֹנֶשׁ.

וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר בְּסָמוּךְ: ״וַיַּרְא ה׳ וַיִּנְאָץ מִכַּעַס בָּנָיו וּבְנוֹתָיו״. כִּי בִּשְׁלָמָא מַה שֶּׁלֹּא הָיָה חָס עַל עַצְמוֹ, אֵינָהּ הַכְעָסָה גְּדוֹלָה כָּל כָּךְ, לְפִי שֶׁ״יִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ״ וְגוֹ׳ רָצָה לוֹמַר הֲנָאַת שָׁעָה תִּלְחָצֵהוּ, אֲבָל בָּנָיו וּבְנוֹתָיו שֶׁאֵין לָהֶם אֲפִלּוּ הֲנָאַת שָׁעָה, אֵיךְ לֹא יָחוּס עֲלֵיהֶם לַהֲבִיאָם בִּמְצוּדַת הָעֹנֶשׁ הַהוּא? זֶהוּ הַדָּבָר הַמַּכְעִיס לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּיוֹתֵר. זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר מִיָּד אַחַר ״שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ״ וְגוֹ׳: ״וַיַּרְא ה׳ וַיִּנְאָץ מִכַּעַס בָּנָיו וּבְנוֹתָיו״, שֶׁיִּנְאַץ ה׳ עָלָיו מִמַּה שֶּׁהוּא מַכְעִיס בָּנָיו וּבְנוֹתָיו. לְכָךְ נִזְכְּרוּ כָּאן שְׁנֵי הַהַשְׁחָתוֹת אֵלּוּ. וְהִגְדִּיל בְּיוֹתֵר הַהַשְׁחָתָה שֶׁגּוֹרֵם לְבָנָיו מִמַּה שֶׁהוּא מַשְׁחִית נַפְשׁוֹ, כִּי לְכָךְ נֶאֱמַר: ״וַיַּרְא ה׳ וַיִּנְאָץ מִכַּעַס בָּנָיו וּבְנוֹתָיו״, וְכָאן ״שִׁחֵת לוֹ לֹא בָּנָיו מוּמָם״, אַף עַל פִּי שֶׁשִּׁיחֵת לוֹ לְעַצְמוֹ מִכָּל מָקוֹם אֵין מוּם זֶה שֶׁבּוֹ גָדוֹל כָּל כָּךְ כְּמוֹ הַמּוּם שֶׁהוּא פּוֹגֵם בְּבָנָיו, כִּי דּוֹמֶה לוֹ כְּאִלּוּ לֹא בָּנָיו הֵמָּה, זֶהוּ עִקַּר מוּמָם.

דָּבָר אַחֵר, ״בָּנָיו מוּמָם״, זֶה עִקַּר מוּמָם שֶׁהֵם בָּנָיו שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְלֹא הִבִּיטוּ אֶל צוּר אֲשֶׁר חֻצְּבוּ מִמֶּנּוּ, כִּי הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ, וְהָיָה לָהֶם לָלֶכֶת בְּדַרְכֵי אֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יג ה): ״אַחֲרֵי ה׳ אֱלֹהֵיכֶם תֵּלֵכוּ״, הַלֵּךְ אַחֲרֵי דְּרָכָיו, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: ״הֲלֹא הוּא אָבִיךָ קָּנֶךָ״, וְהָיָה לְךָ לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו.

דָּבָר אַחֵר, שֶׁ״בָּנָיו״ רֶמֶז לְמַעֲשָׂיו שֶׁנִּקְרְאוּ תּוֹלְדוֹתָיו שֶׁל אָדָם, הֵן תּוֹלְדוֹתֵיהֶן שֶׁל צַדִּיקִים מַעֲשִׂים טוֹבִים, הֵן מַעֲשֵׂה הָרְשָׁעִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים ז טו): ״וְהָרָה עָמָל וְיָלַד שָׁקֶר״. וְהָרָשָׁע אֵינוֹ מוֹדֶה עַל הָאֱמֶת לְעוֹלָם, וּבְכָל תּוֹלְדוֹתָיו הָרָעִים שֶׁהוּא מוֹלִיד יֹאמַר כִּי לֹא בָּנָיו הֵמָּה. וְזֶהוּ עִקַּר הַמּוּם שֶׁבָּהֶם, שֶׁלֹּא יָשִׂים אָשָׁם בְּנַפְשׁוֹ בְּכָל תּוֹלְדוֹתָיו הָרָעִים, וְכִחֵשׁ לֵאמֹר כִּי לֹא בָּנָיו הֵמָּה, לֹא אֲנִי יְלִדְתִּים, וְסִבָּה לָזֶה, לְפִי שֶׁהֵם ״דּוֹר עִקֵּשׁ וּפְתַלְתֹּל״. כִּי מִצַּד הֱיוֹתוֹ דּוֹר עִקֵּשׁ אֵינוֹ מוֹדֶה עַל הָאֱמֶת לְעוֹלָם, וְאוֹמֵר לְכָל מוֹכִיחַ: ״לֹא פָעַלְתִּי אָוֶן״. סִבָּה שְׁנִיָּה, מִצַּד הֱיוֹתוֹ עוֹבֵר עֲבֵרָה וְשָׁנָה בּוֹ וּמֻרְגָּל לַעֲשׂוֹתָהּ פְּעָמִים רַבּוֹת, עַד שֶׁנַּעֲשָׂה הַדָּבָר אֶצְלוֹ כְּהֶתֵּר (יומא פו:), וְזֶהוּ שֶׁאָמַר: ״וּפְתַלְתֹּל״, כִּפְתִילָה זוֹ הַמְשֻׁלֶּשֶׁת כָּךְ הָעוֹבֵר וְשָׁנָה וְשִׁלֵּשׁ נַעֲשֶׂה לוֹ כְּהֶתֵּר וְאֵינוֹ שָׁב מִן דַּרְכּוֹ לְעוֹלָם.

שִׁחֵת לוֹ לֹא בָּנָיו. פֵּרוּשׁ, כְּשֶׁמַּשְׁחִיתִים דַּרְכָּם גּוֹרְמִים רָעָה לְעַצְמָם, וּמַה רָעָה גּוֹרְמִים - לֹא בָּנָיו, פֵּרוּשׁ שֶׁאֵינָם נִקְרָאִים בְּנֵי אֵל חַי, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא בתרא י.) כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל הוֹלְכִים בְּדַרְכּוֹ שֶׁל מָקוֹם נִקְרָאִים בָּנִים וּכְשֶׁאֵין הוֹלְכִים וְכוּ׳ נִקְרָאִים עֲבָדִים, וְהוּא אָמְרוֹ ״שִׁחֵת לוֹ״ שֶׁלֹּא יִקָּרְאוּ בָּנָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְאָמְרוֹ ״מוּמָם״, לְפִי שֶׁיֵּשׁ מָקוֹם לוֹמַר סוֹף סוֹף יַגִּיעַ הַדָּבָר לָאָב מוּם הַבָּנִים חָס וְשָׁלוֹם, לָזֶה אָמַר ״מוּמָם״, פֵּרוּשׁ הַמּוּם מֵהֶם בָּא לֹא מֵאָבִינוּ, כִּי הוּא בָּרָא אֶת הָאָדָם יָשָׁר, וּכְמַאֲמַר הַנָּבִיא (ישעיהו ה:א-ב) ״כֶּרֶם הָיָה וְגוֹ׳ וַיְעַזְּקֵהוּ וַיְסַקְּלֵהוּ וַיִּטָּעֵהוּ שׂוֹרֵק וְגוֹ׳ וַיְקַו לַעֲשׂוֹת עֲנָבִים״ וְגוֹ׳. וְהוּא אָמְרוֹ ״מוּמָם״, פֵּרוּשׁ הַמּוּם מֵהֶם בָּא. וּפֵרוּשׁ מוּם עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה ג.) אֵין אָדָם עוֹבֵר עֲבֵירָה אֶלָּא אִם כֵּן נִכְנְסָה בּוֹ רוּחַ שְׁטוּת, שֶׁהוּא רוּחַ רָעָה וְהִיא תִּקָּרֵא מוּם, בְּסוֹד אָמְרוֹ (דברים טו:כא) ״מוּם רָע״, וְהַמְשָׁכַת חֵלֶק זֶה הָרַע אֵינוֹ אֶלָּא מִצַּד מַעֲשֵׂה הָאָדָם.

דּוֹר עִקֵּשׁ וּפְתַלְתֹּל וְגוֹ׳. שֶׁאִם יִהְיֶה עִקֵּשׁ לְבַד, דִּבְרֵי הַתּוֹרָה תָּשִׂים הַמַּעֲקַשִּׁים לְמִישׁוֹר, וּמִי גָּרַם לָזֶה שֶׁנִּשְׁחַת - הֱיוֹתוֹ עִקֵּשׁ וּפְתַלְתֹּל, פֵּרוּשׁ מִתְחַזֵּק בְּעִקְּשׁוּתוֹ, כַּאֲשֶׁר עֵינֵינוּ רוֹאוֹת בַּדּוֹרוֹת הַלָּלוּ מִינֵי אֶפִּיקוֹרְסוּת דֶּרֶךְ עִקֵּשׁ, וּכְשֶׁאָדָם מְיַשֵּׁר עִקְּשׁוּתֵיהֶם הֵם מִתְחַזְּקִים בְּאָרְחוֹת עִקְּשִׁים קָשִׁים, וְזֶה אָבְדַן מוֹלֶדֶת בַּיִת.