דְּבָרִים ל״ג · י״ג

וּלְיוֹסֵ֣ף אָמַ֔ר מְבֹרֶ֥כֶת יְהֹוָ֖ה אַרְצ֑וֹ מִמֶּ֤גֶד שָׁמַ֙יִם֙ מִטָּ֔ל וּמִתְּה֖וֹם רֹבֶ֥צֶת תָּֽחַת׃

במילים פשוטות

״וליוסף אמר: מבֹרכת ה׳ ארצו, ממגד שמים מטל ומתהום רֹבצת תחת״. רש״י מבאר שלא היתה בנחלת השבטים ארץ מלאה כל טוב כארצו של יוסף, ״ממגד״ - לשון עדנים ומתק, ״ומתהום״ - שהתהום עולה ומלחלח אותה מלמטה. אבן עזרא מבאר ש״ממגד״ - שיתנו השמים. הפסוק פותח את ברכת יוסף: ארצו מבורכת בכל טוב - בטל השמים מלמעלה ובמי התהום מלמטה. משה מברך את יוסף בארץ פורייה ושופעת, המקבלת השקיה כפולה: הן מן הגשם והטל שיורדים מלמעלה, והן ממי התהום העולים מלמטה. תיאור הברכה עשיר במיוחד, ומדגיש שארצו של יוסף היא הפורייה והמבורכת שבנחלות. הפסוק פותח סדרה של ברכות שפע לארץ יוסף, המונות את כל מקורות הפריון והיבול.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

מברכת ה' ארצו. שֶׁלֹּא הָיְתָה בְנַחֲלַת הַשְּׁבָטִים אֶרֶץ מְלֵאָה כָל טוּב כְּאַרְצוֹ שֶׁל יוֹסֵף (עי' ספרי):

ממגד. לְשׁוֹן עֲדָנִים וּמֶתֶק:

ומתהום. שֶׁהַתְּהוֹם עוֹלֶה וּמְלַחְלֵחַ אוֹתָהּ מִלְּמַטָּה; אַתָּה מוֹצֵא בְכָל הַשְּׁבָטִים בִּרְכָתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה מֵעֵין בִּרְכָתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וּלְיוֹסֵף אֲמַר מְבָרָכָא מִן קֳדָם יְיָ אַרְעֵהּ עָבְדָא מִגְדָנִין מִטַלָא דִשְׁמַיָא מִלְעֵלָא וּמִמַבּוּעֵי עֵינָוָן וּתְהוֹמִין דְנָגְדָן מִמַעֲמַקֵי אַרְעָא מִלְרָע

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

ממגד. שיתנו השמים:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

וליוסף אמר מברכת ה׳‎ ארצו גבי אדם כתיב ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך ארורה האדמה בעבורך. אבל יוסף לא שמע לקול האשה כדכתיב ולא שמע אליה ולפיכך מברכת ה׳‎ ארצו.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

כלי יקר

רבי שלמה אפרים מלונצ׳יץ · המאה ה־16

וּלְיוֹסֵף אָמַר מְבֹרֶכֶת ה׳ אַרְצוֹ. בְּרָכָה זוֹ הִיא מַמָּשׁ מֵעֵין בִּרְכַּת יַעֲקֹב שֶׁבֵּרְכוֹ בְּרִבּוּי הַתְּבוּאוֹת, עַל שֶׁהָיָה זָן וּמְפַרְנֵס אֶת כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל. וְהוֹסִיף כָּאן מִמֶּגֶד תְּבוּאוֹת שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ, כִּי כְּבָר נִשְׁתַּעְבְּדוּ לוֹ בַּחֲלוֹמוֹ, ״וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ״ וְגוֹ׳ (בראשית לז ט).

וּמֵרֹאשׁ הַרְרֵי קֶדֶם וּמִמֶּגֶד גִּבְעוֹת עוֹלָם. מַה שֶּׁלֹּא הִזְכִּיר לְשׁוֹן ״מֶגֶד״ אֵצֶל הַרְרֵי קֶדֶם, נוּכַל לוֹמַר שֶׁרָמַז שֶׁכָּל זְכוּת אָבוֹת וְהָאִמָּהוֹת תִּהְיֶינָה לְרֹאשׁ יוֹסֵף, כִּי אַבְרָהָם וְשָׂרָה לֹא יָלְדוּ כִּי אִם יִצְחָק, וְיִצְחָק אַף עַל פִּי שֶׁהוֹלִיד עֵשָׂו וְיַעֲקֹב מִכָּל מָקוֹם ״כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע״ (שם כא יב), בְּמִקְצָת זַרְעוֹ שֶׁל יִצְחָק וְלֹא בְּכָל זַרְעוֹ, וְאִם כֵּן יַעֲקֹב עִקַּר תּוֹלְדוֹתָיו. וּבְיַעֲקֹב כְּתִיב (שם לז ב): ״אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף״, אִם כֵּן יוֹסֵף עִקַּר תּוֹלְדוֹת כֻּלָּם. לְכָךְ כָּל זְכוּת אָבוֹת וְאִמָּהוֹת הַמְכֻנִּים בְּהָרִים וּגְבָעוֹת - הַכֹּל שַׁיָּךְ לְיוֹסֵף. זֶהוּ שֶׁאָמַר: ״וּמֵרֹאשׁ הַרְרֵי קֶדֶם״, כִּי הָאָבוֹת קָדְמוּ לָעוֹלָם וּזְכוּתָם יַעֲמֹד לוֹ לְנַגַּח כָּל אַפְסֵי אָרֶץ, כִּי לַאֲנָשִׁים הַמִּלְחָמָה וְלֹא לַנָּשִׁים, אֲבָל הַנָּשִׁים מְסֻגָּלִים בַּעֲשִׂיַּת פְּרִי הַבֶּטֶן, עַל כֵּן זְכוּתָם יַעֲמֹד לוֹ לִהְיוֹת אַרְצוֹ מְלֵאָה מְגָדִים. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר: ״וּמִמֶּגֶד גִּבְעוֹת עוֹלָם״. וְזֶהוּ שֶׁבֵּאֵר שְׁנֵי מִינֵי בְּרָכָה אֵלּוּ בְּאָמְרוֹ ״בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ״, כִּי זֶה עִנְיַן רִבּוּי תְּבוּאוֹת, שֶׁבִּזְכוּת הָאִמָּהוֹת גִּבְעוֹת עוֹלָם. כִּי רָב תְּבוּאוֹת בְּכֹחַ שׁוֹר (משלי יד ד). ״וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו״, זֶהוּ עִנְיַן נִצָּחוֹן בַּמִּלְחָמָה, שֶׁבִּזְכוּת רֹאשׁ הַרְרֵי קֶדֶם.

וְהֵם רִבְבוֹת אֶפְרַיִם. כִּי שְׁמוֹ עַל שֵׁם ״כִּי הִפְרַנִי אֱלֹהִים״ (בראשית מא נב). וְנִתְּנוּ לוֹ הָרְבָבוֹת מִן בִּרְכַּת יַעֲקֹב, וּשְׁמוֹ מוֹרֶה עַל רִבּוּי הַפֵּרוֹת וְעַל רִבּוּי יוֹצְאֵי יְרֵכוֹ, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בִּמְנַשֶּׁה, לְכָךְ נֶאֱמַר: ״וְהֵם אַלְפֵי מְנַשֶּׁה״.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

מְבֹרֶכֶת ה׳ אַרְצוֹ. אוּלַי לְפִי שֶׁעֲתִידִין לוֹמַר בְּנֵי יוֹסֵף לִיהוֹשֻׁעַ שֶׁצַּר לָהֶם הַמָּקוֹם לִהְיוֹתָם עַם רָב (יהושע יז:יד), לָזֶה בֵּרַךְ אַרְצָם לְהִתְרַחֵב. עוֹד לְפִי שֶׁיּוֹסֵף זָן וּפִרְנֵס כָּל יִשְׂרָאֵל, וּמָצִינוּ שֶׁהֶעֱלָה ה׳ עָלָיו בִּשְׁבִיל זֶה כְּאִלּוּ יְלָדָם, דִּכְתִיב (תהלים עז:טז) ״בְּנֵי יַעֲקֹב וְיוֹסֵף סֶלָה״, וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין יט:) לְפִי שֶׁפִּרְנְסָם נִקְרְאוּ עַל שְׁמוֹ, לָזֶה בֵּרְכוֹ בְּרוֹב טוֹבַת הָאָרֶץ מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה.

מקור: ספריא · נחלת הכלל