וְלִזְבוּלֻ֣ן אָמַ֔ר שְׂמַ֥ח זְבוּלֻ֖ן בְּצֵאתֶ֑ךָ וְיִשָּׂשכָ֖ר בְּאֹהָלֶֽיךָ׃

ולזבולן אמר. אֵלּוּ חֲמִשָּׁה שְׁבָטִים שֶׁבֵּרֵךְ בָּאַחֲרוֹנָה - זְבוּלֻן גָּד דָּן וְנַפְתָּלִי וְאָשֵׁר - כָּפַל שְׁמוֹתֵיהֶם לְחַזְּקָם וּלְהַגְבִּירָם, לְפִי שֶׁהָיוּ חַלָּשִׁים שֶׁבְּכָל הַשְּׁבָטִים, הֵם הֵם שֶׁהוֹלִיךְ יוֹסֵף לִפְנֵי פַרְעֹה שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מ"ז) "וּמִקְצֵה אֶחָיו לָקַח חֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים", לְפִי שֶׁנִּרְאִים חַלָּשִׁים וְלֹא יָשִׂים אוֹתָם לוֹ שָׂרֵי מִלְחַמְתּוֹ:

שמח זבולן בצאתך ויששכר באהליך. זְבוּלֻן וְיִשָּׂשכָר עָשׂוּ שֻׁתָּפוּת, זְבוּלֻן לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן וְיוֹצֵא לִפְרַקְמַטְיָא בִּסְפִינוֹת וּמִשְׂתַּכֵּר וְנוֹתֵן לְתוֹךְ פִּיו שֶׁל יִשָּׂשכָר, וְהֵם יוֹשְׁבִים וְעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה, לְפִיכָךְ הִקְדִּים זְבוּלֻן לְיִשָּׂשכָר שֶׁתּוֹרָתוֹ שֶׁל יִשָּׂשכָר עַל יְדֵי זְבוּלֻן הָיְתָה (בראשית רבה צ"ט):

שמח זבולן בצאתך. הַצְלַח בְּצֵאתְךָ לִסְחוֹרָה:

ויששכר. הַצְלַח בִּישִׁיבַת אֹהָלֶיךָ לַתּוֹרָה, לֵישֵׁב וּלְעַבֵּר שָׁנִים וְלִקְבֹּעַ חֳדָשִׁים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דהי"א י"ב) "וּמִבְּנֵי יִשָּׂשכָר יוֹדְעֵי בִינָה לָעִתִּים.. רָאשֵׁיהֶם מָאתַיִם", רָאשֵׁי סַנְהֶדְרִין הָיוּ עוֹסְקִים בְּכָךְ, וְעַל פִּי קְבִיעוֹת עִתֵּיהֶם וְעִבּוּרֵיהֶם -

וְלִזְבוּלֻן אֲמַר חֲדֵי זְבוּלֻן בְּמִפְּקָךְ לַאֲגָחָא קְרָבָא עַל בַּעֲלֵי דְבָבָךְ וְיִשָׂשׂכָר בִּמְהָכָךְ לְמֶעְבַּד זִמְנֵי מוֹעֲדַיָא בִּירוּשְׁלֵם

שמח זבולון בצאתך. למלחמה וכן זבולן עם חרף נפשו למות:

באהליך. כמו וירא מנוחה כי טוב:

שמח זבולן מתרעם על חלקו היה כמו ששנו רבותינו זבולון עם חרף נפשו למות משום דנפתלי על מרומי שדה לפיכך אמר לו משה שמח זבולן בחלקך ואל תתעצב אם נפל חלקך על הים כי אתה משתכר בו כמו שמפרש והולך.

בצאתך משה רבינו ברך כל אחד ואחד במה שצריך, הוא היה יוצא בפרקמטיא, כדכתיב זבולון לחוף ימים ישכון לכך ברכו שישמרו בצאתו.

ויששכר באהליך ארצו היתה טובה לזריעה והיה הוא יושב באהלים לשמור שדותיו ויתפלל משה שיצליח וישמח בשדותיו וכן אמר לו יעקב רובץ בין המשפתיים בין הגבולים לשמור שדותיו.

וְלִזְבוּלֻן אָמַר שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ וְיִשָּׂשכָר בְּאֹהָלֶיךָ. לְפִי שֶׁיַּעֲקֹב בֵּרְכָם: ״זְבוּלֻן לְחוֹף יַמִּים״, עוֹסֵק בִּסְחוֹרָה, וְ״יִשָּׂשכָר חֲמוֹר גָּרֶם״, עוֹסֵק בַּתּוֹרָה, נִמְצָא זֶה יוֹצֵא לִסְחוֹרָה וְזֶה יוֹשֵׁב אֹהָלִים. וְשָׁמַעְתִּי, לְפִי שֶׁהַמָּמוֹן אֵין לוֹ שׁוּם שְׁלֵמוּת כִּי אִם עַל יְדֵי הוֹצָאָה, כִּי הַהוֹצָאָה טוֹב בּוֹ מֵהַקִּבּוּץ, לְכָךְ נֶאֱמַר: ״שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ״. אֲבָל שְׁלֵמוּת הַתּוֹרָה הוּא גַּם ״בְּאֹהָלֶיךָ״, כִּי אֵין שְׁלֵמוּתָהּ תָּלוּי בַּהוֹצָאָה, לְכָךְ נֶאֱמַר: ״וְיִשָּׂשכָר בְּאֹהָלֶיךָ״. וְעוֹד, שֶׁקִּנְיַן הַמָּמוֹן הוּא חוּץ מִמֶּנּוּ וְאֵינוֹ דָּבֵק בּוֹ, לְכָךְ נֶאֱמַר בּוֹ לְשׁוֹן יְצִיאָה, אֲבָל קִנְיַן הַתּוֹרָה מִתְעַצֵּם וְדָבֵק בּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד בְּאָהֳלוֹ, לְכָךְ נֶאֱמַר: ״בְּאֹהָלֶיךָ״. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, לְפִי שֶׁכָּל הוֹלֵךְ בִּסְחוֹרָה אֵינוֹ שָׂמֵחַ עֲדַיִן בְּצֵאתוֹ לַדֶּרֶךְ, כִּי לֹא יֵדַע אִם יַרְוִיחַ אוֹ לֹא, אֲבָל לִזְבוּלֻן אָמַר שֶׁיִּשְׂמַח גַּם בְּצֵאתוֹ לַדֶּרֶךְ, כִּי נָכוֹן לִבּוֹ בָּטוּחַ שֶׁיַּשְׂכִּיל בְּכָל דְּרָכָיו, לְפִי שֶׁ״יִּשָּׂשכָר בְּאֹהָלֶיךָ״, עוֹסֵק בַּתּוֹרָה עָלָיו, וּזְכוּתוֹ יַעֲמֹד גַּם לוֹ, יַעַן כִּי זְבוּלֻן הָיָה נוֹתֵן לְתוֹךְ פִּיו שֶׁל יִשָּׂשכָר.

עַמִּים הַר יִקְרָאוּ. רוֹצֶה לוֹמַר שֶׁיִּקָּרְאוּ אָהֳלֵי זְבוּלֻן וְיִשָּׂשכָר ״הַר״, כִּי כְּמוֹ הָהָר הַטּוֹב וְהַלְּבָנוֹן מַקְרִיבִים בּוֹ זְבָחִים לַה׳, כָּךְ בִּשְׁנֵי אָהֳלֵיהֶם גַּם ״שָׁם יִזְבְּחוּ זִבְחֵי צֶדֶק״, כִּי זְבוּלֻן הָעוֹסֵק בִּפְרַקְמַטְיָא וְנוֹתֵן לְתוֹךְ פִּיו שֶׁל יִשָּׂשכָר, אֵין לְךָ צְדָקָה גְּדוֹלָה מִזּוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (ישעיה לב כ): ״אַשְׁרֵיכֶם זֹרְעֵי עַל כָּל מָיִם״, וְאֵין זְרִיעָה אֶלָּא צְדָקָה, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע י יב): ״זִרְעוּ לָכֶם לִצְדָקָה״, וְאֵין מַיִם אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נה א): ״הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם״. וְרָצָה בָּזֶה שֶׁהַזְּרִיעָה שֶׁהִיא עַל כָּל מַיִם וְהִיא הַמַּחֲזִיק יְדֵי לוֹמְדֵי תּוֹרָה, אֵין לְךָ צְדָקָה כְּמוֹתָהּ, וּכְתִיב (משלי כא ג): ״עֲשֹׂה צְדָקָה וּמִשְׁפָּט נִבְחָר לַה׳ מִזָּבַח״, אִם כֵּן דִּין הוּא לִקְרֹא לְאֹהֶל זְבוּלֻן ״הַר״, כִּי הָעוֹלֶה אֵלָיו כְּעוֹלֶה לְהַר ה׳ שֶׁמַּקְרִיבִין בּוֹ עוֹלָה וּזְבָחִים לֵאלֹהִים, כִּי גַּם בְּאָהֳלוֹ מַקְרִיבִין זִבְחֵי צֶדֶק. וְכֵן אָהֳלוֹ שֶׁל יִשָּׂשכָר שֶׁעוֹסְקִים בּוֹ בַּתּוֹרָה, וְכָל הָעוֹסֵק בְּתוֹרַת עוֹלָה כוּ׳, לְכָךְ רָאוּי לִקְרֹא לְאָהֳלוֹ ״הַר הַקֹּדֶשׁ״, כִּי גַּם ״שָׁם יִזְבְּחוּ זִבְחֵי צֶדֶק״.

כִּי שֶׁפַע יַמִּים יִינָקוּ וְגוֹ׳. כִּי הָיוּ זוֹכִים בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, כִּי בָּעוֹלָם הַזֶּה ״שֶׁפַע יַמִּים יִינָקוּ״, וְלָעוֹלָם הַבָּא ״שְׂפוּנֵי טְמוּנֵי חוֹל״, רֶמֶז לְרֹב טוּב הַצָּפוּן לַצַּדִּיקִים לָעוֹלָם הַבָּא. וְרָמַז עוֹד לְהַשָּׂגַת הַחָכְמָה שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ (ישעיה יא ט): ״וּמָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה׳ כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים״. זֶהוּ שֶׁאָמַר: ״כִּי שֶׁפַע יַמִּים יִינָקוּ״, וְיַשִּׂיגוּ סוֹדוֹת הַתּוֹרָה הַנֶּעֱלָמִים, זֶהוּ שֶׁאָמַר: ״וּשְׂפוּנֵי טְמוּנֵי חוֹל״, מָשָׁל עַל הַדְּבָרִים הַטְּמוּנִים וּסְפוּנִים, שָׁם יִמְצְאוּ בִּינָה וְהַשְׂכֵּל.

שְׂמַח זְבוּלֻן וְגוֹ׳. הֲגַם שֶׁבְּעִנְיְנֵי עוֹלָם הַזֶּה בִּכְלָלוּת אֵין לִשְׂמוֹחַ בָּהֶם, דִּכְתִיב (קהלת ב:ב) ״וּלְשִׂמְחָה מַה זֹּה עוֹשָׂה״, אָמַר הַנָּבִיא שֶׁזְּבוּלוּן יֶשְׁנוֹ בְּשִׂמְחָה, הֲגַם בִּיצִיאָתוֹ מִבֵּית הַמִּדְרָשׁ לִסְחוֹרָה, וְהַטַּעַם כְּדֵי שֶׁיִּתְקַיֵּם יִשָּׂשכָר בְּאָהֳלוֹ כְּאָמְרוֹ ״וְיִשָּׂשכָר בְּאֹהָלֶיךָ״.

עוֹד יִרְצֶה, לְפִי שֶׁאֵין אָדָם יוֹדֵעַ בִּיצִיאָתוֹ לִסְחוֹרָה אִם יַצְלִיחַ אִם לֹא עַד שֶׁיַּחְזוֹר מֻצְלָח, לָזֶה אָמַר לִזְבוּלוּן ״שְׂמַח״ מֵעֵת יְצִיאָתְךָ, כִּי בְּוַדַּאי שֶׁתַּצְלִיחַ, וְהַטַּעַם כֵּיוָן שֶׁיִּשָּׂשכָר בְּאֹהָלֶיךָ שְׁלִיחַ מִצְוָה אַתָּה לָזוּן לוֹמְדֵי תּוֹרָה, וְכִנָּה אֹהֶל יִשָּׂשכָר לִזְבוּלוּן, כִּי הוּא הַבּוֹנֶה אָהֳלוֹ.

אוֹ יִרְצֶה ״בְּאֹהָלֶיךָ״, כִּנּוּי לְיִשָּׂשכָר, וְאָמַר לְשׁוֹן אֹהֶל לִשְׁתֵּי סִבּוֹת: אֶחָד, שֶׁאֵין עוֹשִׂין עִקָּר בָּעוֹלָם אֶלָּא יְשִׁיבַת עֲרַאי, וְעִקָּר דִּירָתָם הוּא בֵּית עוֹלָמִים. ב׳, כִּנּוּי לַמַּאֲהִיל עֲלֵיהֶם, שֶׁהִיא הַשְּׁכִינָה שֶׁנִּקְרֵאת אֹהֶל, הֲגַם שֶׁעוֹסְקִים בִּסְחוֹרָה, עֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (תהלים פה:יד) ״צֶדֶק לְפָנָיו יְהַלֵּךְ״ וְגוֹ׳: