וַיַּ֤רְא רֵאשִׁית֙ ל֔וֹ כִּי־שָׁ֛ם חֶלְקַ֥ת מְחֹקֵ֖ק סָפ֑וּן וַיֵּתֵא֙ רָ֣אשֵׁי עָ֔ם צִדְקַ֤ת יְהֹוָה֙ עָשָׂ֔ה וּמִשְׁפָּטָ֖יו עִם־יִשְׂרָאֵֽל׃ {ס}

וירא ראשית לו. רָאָה לִטֹּל לוֹ חֵלֶק בְּאֶרֶץ סִיחוֹן וְעוֹג, שֶׁהִיא רֵאשִׁית כִּבּוּשׁ הָאָרֶץ:

כי שם חלקת. כִּי יָדַע אֲשֶׁר שָׁם בְּנַחֲלָתוֹ חלקת שְׂדֵה קְבוּרַת מחקק, וְהוּא מֹשֶׁה (עי' ספרי; סוטה י"ג):

ספון. אוֹתָהּ חֶלְקָה סְפוּנָה וּטְמוּנָה מִכָּל בְּרִיָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ל"ד) "וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבֻרָתוֹ":

ויתא. גָּד:

ראשי עם. הֵם הָיוּ הוֹלְכִין לִפְנֵי הֶחָלוּץ בְּכִבּוּשׁ הָאָרֶץ, לְפִי שֶׁהָיוּ גִּבּוֹרִים, וְכֵן הוּא אוֹמֵר "וְאַתֶּם תַּעַבְרוּ חֲמֻשִׁים לִפְנֵי אֲחֵיכֶם וְגוֹ'" (יהושע א'):

צדקת ה' עשה. שֶׁהֶאֱמִינוּ דִבְרֵיהֶם וְשָׁמְרוּ הַבְטָחָתָם לַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן עַד שֶׁכָּבְשׁוּ וְחָלְקוּ; דָּ"אַ - ויתא מֹשֶׁה ראשי עם, צדקת ה' עשה עַל מֹשֶׁה אָמוּר (עי' ספרי):

וְאִתְקַבֵּל בְּקַדְמֵתָא דִילֵהּ אֲרֵי תַמָן בְּאַחֲסַנְתֵּהּ מֹשֶׁה סָפְרָא רַבָּא דְיִשְׂרָאֵל קְבִיר וְהוּא נָפֵק וְעַל בְּרֵישׁ עַמָא זַכְוָן קֳדָם יְיָ עֲבַד וְדִינוֹהִי עִם יִשְׂרָאֵל

וירא ראשית לו. הטעם שראה לנפשו ויבקש לו נחלה קודם לישראל:

כי שם חלקת. כמו חלק:

ומחוקק הוא הגדול והשליט כמו לבי לחוקקי ישראל:

וספון כמו וספון בארז (בתוכם ספונים) [צ״‎ל בבתיכ' ספוני'] שטעמו שהם ספונים וכן קירות הספון והטעם כי ראה ארמונים ספונים שהיו חלק גדולי האמורי:

ויתא. חסר אל״‎ף והטעם שבאו ראשי גד עם ישראל חלוצי צבא ומשה ראה זה בנבואה:

צדקת ה' עשה. שמלא בידו את אשר דבר בפיו שנדרו בני גד שיצאו עם ישראל להלחם עם אויביהם ולא הזכיר ראובן ויתכן כי זה בעבור שהיו בני גד גבורים יותר מבני ראובן והנה דברי הימים לעד שאמר על בני גד ופני אריה פניהם ולא תמצא כן בבני ראובן:

וירא ראשית לו אע״‎פ שעמון ומואב מערערין עליה כמו שמצינו גבי יפתח ומה טעם כי שם חלקת מחקק ספון כמו שפרש״‎י. ד״‎א כי שם חלקת מחקק וגו׳‎ כי שם נחלתו וחלקו של ראובן שנקרא מחוקק כדכתיב בפלגות ראובן גדולים חקקי לב, שם היא ספונה וסדורה כבר. ד״‎א אף לגד קאי וקורהו על שם גדולתו וחשיבותו מחקק שר ושופט.

וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ. פֵּרוּשׁ, הָיָה רָאוּי רֵאשִׁית שֶׁהִיא הַתּוֹרָה לוֹ, וְטַעַם לַדָּבָר - ״כִּי שָׁם חֶלְקַת״, פֵּרוּשׁ חֶלְקוֹ שֶׁל מְחוֹקֵק שֶׁהוּא מֹשֶׁה ״סָפוּן״, אוֹ חֵלֶק מִמְּחוֹקֵק, כִּי חֵלֶק הַגָּדוֹל עָלָה לְמַעְלָה, וְלֹא נִשְׁאַר שָׁם אֶלָּא גּוּפוֹ הַקָּדוֹשׁ הַחַי סָפוּן. וְטַעַם הַדָּבָר לְהָבִיא רָאשֵׁי עָם, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ספרי כאן) לְהָבִיא דּוֹר הַמִּדְבָּר לָעוֹלָם הַבָּא. וְהוּא אָמְרוֹ ״וַיֵּתֵא״ וְגוֹ׳, וּקְרָאָם רָאשֵׁי עָם לְפִי שֶׁהֵם תְּחִלַּת קְנִיַּת יִשְׂרָאֵל לַה׳ לְעַם סְגֻלָּה.

עוֹד יִרְצֶה, ״וַיַּרְא רֵאשִׁית״ - הַנַּחֲלָה שֶׁנָּחֲלוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁהִיא אֶרֶץ סִיחוֹן וְעוֹג ״לוֹ״, פֵּרוּשׁ לִטְּלָהּ לְחֶלְקוֹ. וְלַחֲשַׁשׁ סְגֻלַּת הָאָרֶץ שֶׁכָּל הַדָּר בָּהּ אוֹ כָּל הַקָּבוּר בָּהּ יֵשׁ לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא (כתובות קי:), אָמַר טַעַם שֶׁלֹּא חָשׁ לְדָבָר זֶה ״כִּי שָׁם״, פֵּרוּשׁ בַּמָּקוֹם הַהוּא שֶׁלָּקַח לְנַחֲלָתוֹ, שָׁם ״חֶלְקַת מְחֹקֵק״, שֶׁהוּא מֹשֶׁה, ״סָפוּן״, ״וַיֵּתֵא רָאשֵׁי עָם״, וּמֵעַתָּה גַּם הוּא יָבֹא עִם רָאשֵׁי עָם לָעוֹלָם הַבָּא.

צִדְקַת ה׳ עָשָׂה. פֵּרוּשׁ חוֹזֵר אֶל מֹשֶׁה, שֶׁנּוֹתֵן טַעַם לָמָּה זָכָה לְכָל הַמַּעֲלָה שֶׁיָּבִיא אֲחֵרִים עִמּוֹ לָעוֹלָם הַבָּא, וְאָמַר ״צִדְקַת ה׳״ וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ שֶׁעָשָׂה הַצֶּדֶק בְּדָבָר הַנּוֹגֵעַ לַה׳.

אוֹ אֶפְשָׁר שֶׁיְּכַוֵּן לוֹמַר שֶׁעָשָׂה יוֹתֵר מֵחִיּוּבוֹ עִם ה׳, וּכְמוֹ שֶׁרָמַזְנוּ בַּפָּסוּק ״וּצְדָקָה תִהְיֶה לָּנוּ״ וְגוֹ׳ (דברים ו:כה), גַּם מִשְׁפָּטָיו עִם יִשְׂרָאֵל עָשָׂה, פֵּרוּשׁ שֶׁהָיָה מִתְדַּיֵּן תָּמִיד עִם ה׳ עַל יִשְׂרָאֵל וְהָיָה מַכְרִיעַ הַדִּין לְכַף זְכוּת, כָּאָמוּר בְּעִנְיַן הָעֵגֶל וּמְרַגְּלִים וַעֲדַת קֹרַח, וְעַיֵּן מַה שֶׁפֵּרַשְׁנוּ בָּהֶם. וּכְפִי זֶה שִׁעוּר אָמְרוֹ ״וּמִשְׁפָּטָיו״, פֵּרוּשׁ מִשְׁפָּטִים שֶׁל ה׳ עִם יִשְׂרָאֵל, עָשָׂה אוֹתָם, פֵּרוּשׁ עָשָׂה תִּקֵּן.

עוֹד יִרְצֶה עַל זֶה הַדֶּרֶךְ, ״צִדְקַת ה׳ עָשָׂה״ בְּמַה שֶׁנּוֹגֵעַ לְעַצְמוֹ, וּמַה שֶׁנִּשְׁפָּט הוּא בְּמִשְׁפָּטִים אֵלּוּ לָמוּת בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וְסָתַם תְּפִלָּתוֹ הוּא ״עִם יִשְׂרָאֵל״, פֵּרוּשׁ הוּא בַּדְּבָרִים שֶׁהֵם עִם יִשְׂרָאֵל, כְּגוֹן מֵי מְרִיבָה, וּשְׁאָר הַסִּבּוֹת שֶׁמֵּהֶם.

אוֹ יִתְפָּרֵשׁ אָמְרוֹ ״צִדְקַת ה׳״ וְגוֹ׳, עַל גָּד שֶׁעָשָׂה עִם ה׳ דָּבָר שֶׁיֵּחָשֵׁב לוֹ לִצְדָקָה, וְהוּא שֶׁעָבַר הַיַּרְדֵּן לְהִלָּחֵם מִלְחֶמֶת מִצְוָה עִם יִשְׂרָאֵל. וְדָבָר זֶה כְּפִי הַדִּין בֵּינוֹ לְבֵין ה׳ אֵינוֹ חַיָּב בּוֹ, כִּי בָאָה נַחֲלָתָם בַּמָּקוֹם שֶׁבָּחֲרוּ, וְאֵין לָהֶם חִיּוּב לַעֲבֹר לְהִלָּחֵם עִם יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, וּכְמוֹ שֶׁטָּעֲנוּ בְּטַעֲנוֹתֵיהֶם בְּפָרָשַׁת מַטּוֹת (במדבר לב:ה), וּכְמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּם שָׁם, וּכְמוֹ שֶׁהוֹכִיחַ הַמַּעֲשֶׂה שֶׁהִסְכִּים ה׳ עַל נַחֲלָתָם כִּי בָאָה שָׁמָּה. וּמַה שֶׁעָבְרוּ הַיַּרְדֵּן לָהֶם תֵּחָשֵׁב לִצְדָקָה, וְזֶה לְמַה שֶׁנּוֹגֵעַ לְמַה שֶׁבֵּינָם לְבֵין ה׳, אֲבָל לְמַה שֶׁנּוֹגֵעַ לְבֵינָם וּבֵין יִשְׂרָאֵל כָּךְ שׁוּרַת הַדִּין נוֹתֶנֶת.

וְהוּא אָמְרוֹ ״וּמִשְׁפָּטָיו עִם יִשְׂרָאֵל״, וּכְמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי שָׁם בִּתְשׁוּבַת מֹשֶׁה עַל טַעֲנוֹתֵיהֶם, שֶׁכֻּלָּם הֵם כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ נְקִיִּים מֵה׳ וּמִיִּשְׂרָאֵל, כִּי אֵין צֹרֶךְ לַה׳ לְעֶזְרַת גְּבוּרָתָם, וְיוֹדֵעַ הָיָה ה׳ שֶׁלֹּא הָיְתָה כַּוָּנָתָם בִּשְׁאֵלַת הָאָרֶץ לְשׁוּם מֵחוּשׁ רַע, וְכָל הַטְּעָנוֹת שֶׁטָּעַן לָהֶם מֹשֶׁה לֹא הָיוּ אֶלָּא בְּעֵרֶךְ יִשְׂרָאֵל אֲחֵיהֶם.