לאמר לזרעך אתננה הראיתיך. כְּדֵי שֶׁתֵּלֵךְ וְתֹאמַר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב, שְׁבוּעָה שֶׁנִּשְׁבַּע לָכֶם הַקָּבָּ"ה קִיְּמָהּ. וְזֶהוּ לאמר, לְכָךְ הֶרְאִיתִיהָ לְךָ, אֲבָל גְּזֵרָה הִיא מִלְּפָנַי שֶׁשָּׁמָּה לא תעבר, שֶׁאִלּוּלֵי כָךְ הָיִיתִי מְקַיֶּמְךָ עַד שֶׁתִּרְאֶה אוֹתָם נְטוּעִים וּקְבוּעִים בָהּ וְתֵלֵךְ וְתַגִּיד לָהֶם:
וַאֲמַר יְיָ לֵהּ דָא אַרְעָא דִי קַיֵמִית לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לְמֵימָר לִבְנָיךְ אֶתְּנִנַהּ אַחֲזִיתָךְ בְּעֵינָיךְ וּלְתַמָן לָא תְעִבַּר
לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתְּנֶנָּה. אָמְרוֹ ״לֵאמֹר״, לְפִי שֶׁלֹּא אָמַר נֹסַח זֶה שֶׁל ״לְזַרְעֲךָ אֶתְּנֶנָּה״ לִשְׁלָשְׁתָּם, לָזֶה אָמַר ״לֵאמֹר״, פֵּרוּשׁ שֶׁמְּכֻוָּן הַמַּאֲמָר הוּא זֶה ״לְזַרְעֲךָ אֶתְּנֶנָּה״. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות יח:) דָּרְשׁוּ שֶׁצִּוָּהוּ שֶׁיֵּלֵךְ וְיֹאמַר לָהֶם לָאָבוֹת וְכוּ׳, עַד כָּאן. וְאוּלַי כִּי רָצָה ה׳ שֶׁיֹּאמַר לָהֶם מֹשֶׁה הַדְּבָרִים לְהַחְזִיק לוֹ הָאָבוֹת טוֹבַת חֵן וָחֶסֶד עַל אֲשֶׁר טָרַח וְיָגַע הוּא בַּעֲדָם עַד הֲבִיאָם אֶל הַמָּקוֹם.
וְשָׁמָּה לֹא תַעֲבֹר. אוּלַי שֶׁנִּתְכַּוֵּן לוֹמַר לוֹ שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ לַעֲבוֹר שָׁמָּה לַעֲלוֹת דֶּרֶךְ שָׁם מִשַּׁעַר הַשָּׁמַיִם שֶׁהוּא שָׁמָּה, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (זוהר ח״א פא.) שֶׁאֵין הַנְּפָשׁוֹת עוֹלוֹת אֶלָּא דֶּרֶךְ שָׁם. וּמֹשֶׁה לְפִי שֶׁנֶּאֱסַף אֶל הַשְּׁכִינָה הִנֵּה מְקוֹמוֹ בַּקֹּדֶשׁ בְּמָקוֹם שֶׁהוּא שָׁם. וְזֶה הוּא שִׁעוּר הַכָּתוּב: וְשָׁמָּה לֹא תִצְטָרֵךְ לַעֲבוֹר אֶל מְקוֹמְךָ, וְסָמַךְ אוֹמֶר ״וַיָּמָת שָׁם וְגוֹ׳ עַל פִּי ה׳״, וְהָבֵן:
