דְּבָרִים ד׳ · כ״א

וַֽיהֹוָ֥ה הִתְאַנַּף־בִּ֖י עַל־דִּבְרֵיכֶ֑ם וַיִּשָּׁבַ֗ע לְבִלְתִּ֤י עׇבְרִי֙ אֶת־הַיַּרְדֵּ֔ן וּלְבִלְתִּי־בֹא֙ אֶל־הָאָ֣רֶץ הַטּוֹבָ֔ה אֲשֶׁר֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ נַחֲלָֽה׃

טקסט הפסוק: מקרא על פי המסורה (ויקיטקסט), רישיון CC BY-SA 3.0

במילים פשוטות

וה׳ התאנף בי על דבריכם, וישבע לבלתי עברי את הירדן ולבלתי בא אל הארץ הטובה. רש״י מבאר ש״התאנף״ פירושו נתמלא רוגז, ו״על דבריכם״ היינו על אודותיכם ועל עסקיכם. אבן עזרא מבאר שהטעם ״וה׳ התאנף בי״ בא בהמשך לכך שאמר ״ויוצא אתכם להיות לו לעם נחלה בארץ״, ומוסיף משה שהוא עצמו לא יראה בטובה הזאת, כי ״על דבריכם״ אתם סיבבתם שלא אכנס לארץ. הפסוק שב ומזכיר את הגזרה על משה שלא ייכנס לארץ, וקושר אותה למעשי ישראל. יש כאן תוכחה עדינה: אף שישראל זכו לרשת את הארץ, מנהיגם משה נמנע ממנה, ובכך מדגיש משה את חומרת מעשיהם.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

התאנף. נִתְמַלֵּא רֹגֶז:

על דבריכם. עַל אוֹדוֹתֵיכֶם, עַל עִסְקֵיכֶם:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וּמִן קֳדָם יְיָ הֲוָה רְגַז עֲלַי עַל פִּתְגָמֵיכוֹן וְקַיִים בְּדִיל דְלָא לְמֵעֲבַר יָת יַרְדְנָא וּבְדִיל דְלָא לְמֵיעַל לְאַרְעָא טָבָא דִי יְיָ אֱלָהָךְ יָהֵבּ לָךְ אַחֲסָנָא

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

וטעם וה' התאנף בי. בעבור שאמר ויוצא אתכם להיות לו לעם נחלה בארץ שתעבדוהו רק אני לא אראה בטובה הזאת:

על דבריכם. אתם סבבתם שלא אכנס לארץ כאשר פירשתי:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

התאנף בי על דבריכם אעפ״‎כ אני מזהיר אתכם השמרו לכם.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

וַה׳ הִתְאַנַּף וְגוֹ׳ לְבִלְתִּי וְגוֹ׳ וּלְבִלְתִּי וְגוֹ׳. חָזַר לוֹמַר עוֹד מַאֲמָר זֶה, וְלֹא הִסְפִּיק מַה שֶׁאָמַר בְּפָרָשַׁת דְּבָרִים דִּכְתִיב (דברים א:לז) ״גַּם בִּי הִתְאַנַּף״ וְגוֹ׳, גַּם כָּפַל לוֹמַר לְבִלְתִּי שְׁתֵּי פְּעָמִים, לוֹמַר גְּזֵרָה אַחֶרֶת שֶׁנִּגְזְרָה עָלָיו מִלְּבַד שֶׁיָּמוּת בַּמִּדְבָּר, עוֹד גָּזַר עָלָיו שֶׁלֹּא יַעֲלוּ עַצְמוֹתָיו לְהִקָּבֵר בָּאָרֶץ כְּדֶרֶךְ שֶׁעָשָׂה הוּא לְעַצְמוֹת יוֹסֵף וּכְדֶרֶךְ שֶׁעָשׂוּ כָּל יִשְׂרָאֵל לִשְׁאָר הַשְּׁבָטִים (ירושלמי סוטה א:י), וְהוּא אָמְרוֹ לְבִלְתִּי עָבְרִי פֵּרוּשׁ בַּחַיִּים, וּלְבִלְתִּי בֹא פֵּרוּשׁ לְאַחַר מִיתָה ״אֶל הָאָרֶץ הַטּוֹבָה״, וְהוּא מַה שֶׁאָמַר עוֹד בְּסָמוּךְ אָנֹכִי מֵת וְגוֹ׳ אֵינֶנִּי עֹבֵר אֶת הַיַּרְדֵּן פֵּרוּשׁ בֵּין קֹדֶם מִיתָה בֵּין לְאַחַר מִיתָה. וְגָמַר אוֹמֶר כְּנֶגֶד יִשְׂרָאֵל אַתֶּם עֹבְרִים וְלֹא לְאַחַר מִיתָה לְבַד אֶלָּא אֲפִלּוּ בַּחַיִּים, וְהוּא אָמְרוֹ וִירִשְׁתֶּם וְגוֹ׳, וְדִבֵּר בְּדֶרֶךְ לֹא זוֹ אַף זוֹ.

וְאָמְרוֹ עַל דִּבְרֵיכֶם, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (דברים רבה ב׳), מָשָׁל לְמִי שֶׁנֶּאֶבְדוּ לוֹ מָעוֹת וּפִזֵּר בֵּינֵיהֶם דִּינַר זָהָב וְכוּ׳, כְּמוֹ כֵן עֵת שֶׁיַּעֲמֹד מֹשֶׁה יַעַמְדוּ עִמּוֹ כָּל דּוֹר הַמִּדְבָּר, הוּא הוֹצִיאָם מִמִּצְרַיִם, הוּא יוֹצִיאֵם מֵהַמִּדְבָּר וִיבִיאָם לָעוֹלָם הַבָּא לֶעָתִיד לָבֹא עִם הַצַּדִּיקִים, עַד כָּאן. וְהוּא אָמְרוֹ ״עַל דִּבְרֵיכֶם״, שֶׁזּוּלַת טַעַם סִבָּתָם לַהֲבִיאָם לָעוֹלָם הַבָּא לֹא הָיָה נִשְׁבָּע לְבַל יִכָּנְסוּ עַצְמוֹתָיו שֶׁל מֹשֶׁה לָאָרֶץ הַטּוֹבָה.

מקור: ספריא · נחלת הכלל