דְּבָרִים ד׳ · כ״ט

וּבִקַּשְׁתֶּ֥ם מִשָּׁ֛ם אֶת־יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ וּמָצָ֑אתָ כִּ֣י תִדְרְשֶׁ֔נּוּ בְּכׇל־לְבָבְךָ֖ וּבְכׇל־נַפְשֶֽׁךָ׃

טקסט הפסוק: מקרא על פי המסורה (ויקיטקסט), רישיון CC BY-SA 3.0

במילים פשוטות

ובקשתם משם את ה׳ אלהיך ומצאת, כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך. אור החיים מבאר שיש שתי דרגות של תשובה: יש תשובה שישראל עושים מעצמם מתוך הכרת חובתם, ויש תשובה הבאה מתוך הצרה. הפסוק מביא נחמה לאחר תיאור העונש והגלות: אף בגלות, אם יבקשו ישראל את ה׳ בכל לבבם ונפשם, ימצאוהו. הפסוק מלמד על כוח התשובה, שאין מצב שאין ממנו דרך חזרה. אף מתוך הפיזור בין העמים ועבודת הפסלים, פתוחה הדרך לשוב אל ה׳ ולמצאו, ובלבד שהבקשה תהיה כנה ושלמה, בכל הלב ובכל הנפש. זהו מסר של תקווה המאזן את האזהרות הקשות שקדמו לו.
מבוסס על אור החיים · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְתִתְבְּעוּן מִתַּמָן יָת דַחֲלְתָּא דַייָ אֱלָהָךְ וְתִשְׁכָּח אֲרֵי תִבְעֵי מִן קֳדָמוֹהִי בְּכָל לִבָּךְ וּבְכָל נַפְשָׁךְ

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

בכל לבבך. עוד אפרשנו:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

וּבִקַּשְׁתֶּם וְגוֹ׳ בְּכָל לְבָבְךָ וְגוֹ׳ בַּצַּר לְךָ וְגוֹ׳. שְׁנֵי כְּתוּבִים הַבָּאִים אֵלּוּ צְרִיכִין בֵּאוּר. דַּע כִּי יֵשׁ שְׁתֵּי הַדְרָגוֹת תְּשׁוּבָה: יֵשׁ תְּשׁוּבָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂים מֵעַצְמָן שֶׁיַּכִּירוּ חִיּוּבָם עִם הַבּוֹרֵא וְיָכוֹפוּ יִצְרָם, וְיֵשׁ תְּשׁוּבָה שֶׁעוֹשִׂים עַל יְדֵי יִסּוּרִין אֲשֶׁר יֵצַר לָהֶם הָאוֹיֵב וְיִצְעֲקוּ מִכְּאֵב לֵב. וּכְנֶגֶד שְׁתֵּי הַדְרָגוֹת דִּבֵּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל, כְּנֶגֶד הָעוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה הֲגַם שֶׁלֹּא שָׁמַע קוֹל נוֹגֵשׂ אָמַר וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת ה׳ אֱלֹהֶיךָ, שֶׁיִּתְעוֹרְרוּ הַלְּבָבוֹת לְחִבַּת אֱלֹהֵיהֶם, וּמָצָאתָ. וַהֲגַם שֶׁיֵּשׁ בְּיָדְךָ עֲבֵירוֹת חֲמוּרוֹת כְּאָמוּר בְּסָמוּךְ ״וַעֲבַדְתֶּם שָׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים״ וְגוֹ׳, אַף עַל פִּי כֵן פְּטוּרִים אַתֶּם מֵהַיִּסּוּרִין וְדַי לָכֶם הַתְּשׁוּבָה. וְהַטַּעַם - כִּי תִדְרְשֶׁנּוּ בְּכָל לְבָבְךָ, שֶׁתְּשׁוּבָה כָּזוֹ הִיא תְּשׁוּבָה שְׁלֵמָה בְּכָל לֵב וּבְכָל נֶפֶשׁ.

וּכְנֶגֶד תְּשׁוּבָה הַבָּאָה מִצַּד הַיִּסּוּרִין אָמַר בַּצַּר לְךָ וּמְצָאוּךָ וְגוֹ׳ וְשַׁבְתָּ וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, מֵחֲמַת הַיִּסּוּרִין אֲשֶׁר יָצֵר לְךָ אוֹיְבֶךָ. וְכָאן לֹא הִזְכִּיר ״בְּכָל לְבָבְךָ״ וְגוֹ׳, כִּי בְּאֶמְצָעוּת הַיִּסּוּרִין הוּא שָׁב. וּמַה שֶׁחָסֵר לַשָּׁבִים מֵחֲמַת יִסּוּרִין בִּבְחִינַת הַדְרָגַת הַתְּשׁוּבָה, מַשְׁלִימִין אוֹתוֹ בִּבְחִינַת הַיִּסּוּרִין עַצְמָן שֶׁעָבְרוּ עֲלֵיהֶם, כִּי הַיִּסּוּרִין מְמָרְקִין הָעֲוֹנוֹת וּמְטַהֲרִין אֶת הַנֶּפֶשׁ. וּמַה שֶׁחָסֵר לַכַּת הָרִאשׁוֹנָה מִצַּד שֶׁלֹּא עָבְרוּ עֲלֵיהֶם יִסּוּרִין, מַשְׁלִימִין אוֹתוֹ בִּבְחִינַת מַעֲלַת הַתְּשׁוּבָה. וּכְפִי זֶה מַאֲמַר ״בַּצַּר לְךָ״ נִמְשָׁךְ עִם מַה שֶׁלְּפָנָיו, וְזֶה שִׁעוּרוֹ: וּבִקַּשְׁתֶּם וְגוֹמֵר וּמָצָאתָ, וְהַטַּעַם כִּי תִדְרְשֶׁנּוּ וְגוֹ׳, אוֹ בַּצַּר לְךָ וְגוֹ׳ וְשַׁבְתָּ הֲגַם שֶׁלֹּא תִהְיֶה בְּכָל לְבָבְךָ וְגוֹ׳. וְנָתַן הַכָּתוּב טַעַם לְקַבָּלַת ה׳ תְּשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְבַדָּהּ בְּלֹא יִסּוּרִין, אוֹ תְּשׁוּבָה שֶׁאֵינָהּ שְׁלֵמָה עַל יְדֵי יִסּוּרִין, ״כִּי אֵל רַחוּם ה׳ אֱלֹהֶיךָ״.

עוֹד יִתְבָּאֲרוּ הַכְּתוּבִים עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם - פֵּרוּשׁ, וּכְשֶׁתִּהְיוּ בֵּין הָאֻמּוֹת שָׁם תְּבַקְשׁוּהוּ וְתִתְפַּלְּלוּ אֵלָיו לַדְּבָרִים הַצְּרִיכִים לָכֶם לְחַיּוֹתְכֶם, וְאֵינוֹ מְדַבֵּר בְּבַקָּשַׁת הַגְּאֻלָּה. וּמָצָאתָ - שֶׁיִּמָּצֵא לָכֶם, שֶׁאִם לֹא כֵן יֹאבְדוּ בַּר מִנַּן. וְאָמַר לְשׁוֹן יָחִיד לוֹמַר שֶׁלֹּא לְכֻלָּם יִמָּצֵא כְּשֶׁיִּקְרָאוּהוּ בְּאֶרֶץ הָעַמִּים אֶלָּא לִיחִידֵי סְגֻלָּה, וְהַטַּעַם כִּי תִדְרְשֶׁנּוּ וְגוֹ׳ - פֵּרוּשׁ, צָרִיךְ מְבַקֵּשׁ ה׳ הִתְעַצְּמוּת גָּדוֹל, וְאוּלַי יַשִּׂיגוּ הַבַּקָּשָׁה בְּסֵדֶר זֶה יְחִידֵי עָם.

וְאָמְרוֹ בַּצַּר לְךָ - כָּתוּב זֶה מְדַבֵּר בְּהַבְטָחַת הַגְּאֻלָּה, כִּי בַּצַּר לְעַם יִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא זְמַן הַגָּלוּת, עוֹד לוֹ שֶׁיִּמְצָאוּהוּ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הָאֲמוּרִים בְּסָמוּךְ, שֶׁהֵם הַשְׁמָדָה מִן הָאֲדָמָה וַהֲפָצָה בֵּין הָאֻמּוֹת וְהַמְעָטָה שֶׁיִּשָּׁאֲרוּ מְתֵי מִסְפָּר, זֶה יִהְיֶה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים וְהֵם חֶבְלֵי מָשִׁיחַ. וְלֹא יִהְיֶה לָהֶם כָּל הַצָּרוֹת בִּתְמִידוּת בִּזְמַנִּים אֲרֻכִּים אֶלָּא בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, וּמַבְטִיחָם שֶׁיְּעוֹרֵר ה׳ לְבָבָם אָז לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה, וְהוּא אָמְרוֹ וְשַׁבְתָּ עַד ה׳, וְנָתַן טַעַם לְהַבְטָחָה זוֹ ״כִּי אֵל רַחוּם ה׳ אֱלֹהֶיךָ לֹא יַרְפְּךָ״ וְגוֹ׳ וִיחַזֵּק לִבְּךָ לָשׁוּב וְגוֹ׳.

וְאוּלַי שֶׁזּוֹ הִיא טַעֲנַת מִיכָאֵל לִפְנֵי ה׳ שֶׁהֵבִיא בְּזֹהַר חָדָשׁ (דף ל׳), שֶׁהֲרֵי בָּאוּ אַחֲרִית הַיָּמִים וּמָצְאוּ אוֹתָם כָּל הַדְּבָרִים, וְלָמָּה לֹא יְעוֹרֵר ה׳ לִבָּם לָשׁוּב, וּפֵרַשְׁתִּי הַמַּאֲמָר בְּמָקוֹם אַחֵר, וְעֵינֵינוּ לַה׳ צוֹפִיּוֹת לִפְתֹּחַ אוֹצַר רוּחַ טַהֲרָה לִפְקֹחַ עֵינַיִם עִוְרוֹת וּלְהַטּוֹת לְבָבוֹת עַם ה׳ לְהַכִּיר נְעִימוּת עֲרֵבוּת יְדִידוּתוֹ:

מקור: ספריא · נחלת הכלל