רַ֡ק הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֩ וּשְׁמֹ֨ר נַפְשְׁךָ֜ מְאֹ֗ד פֶּן־תִּשְׁכַּ֨ח אֶת־הַדְּבָרִ֜ים אֲשֶׁר־רָא֣וּ עֵינֶ֗יךָ וּפֶן־יָס֙וּרוּ֙ מִלְּבָ֣בְךָ֔ כֹּ֖ל יְמֵ֣י חַיֶּ֑יךָ וְהוֹדַעְתָּ֥ם לְבָנֶ֖יךָ וְלִבְנֵ֥י בָנֶֽיךָ׃

רק השמר לך … פן תשכח את הדברים. אָז, כְּשֶׁלֹּא תִשְׁכְּחוּ אוֹתָם וְתַעֲשׂוּם עַל אֲמִתָּתָם, תֵּחָשְׁבוּ חֲכָמִים וּנְבוֹנִים, וְאִם תְּעַוְּתוּ אוֹתָם מִתּוֹךְ שִׁכְחָה, תֵּחָשְׁבוּ שׁוֹטִים:

לְחוֹד אִסְתַּמַר לָךְ וְטַר נַפְשָׁךְ לַחֲדָא דִילְמָא תִנְשֵׁי יָת פִּתְגָמַיָא דִי חֲזוֹ עֵינָיִךְ וְדִילְמָא יְעִדוּן מִלִבָּךְ כֹּל יוֹמֵי חַיָיךְ וּתְהוֹדְעִנוּן לִבְנָיךְ וְלִבְנֵי בְנָיִךְ

רק השמר לך. הטעם אם תשכח כל דבר אל תשכח יום אשר עמדת בסיני:

אשר ראו עיניך. זהו וכל העם רואים את הקולות:

אשר ראו עיניך כדכתיב וכל העם רואים את הקולות.

רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח וְגוֹ׳. ״הִשָּׁמֶר לְךָ״, רוֹצֶה לוֹמַר שְׁמִירַת הַגּוּף, וְלֹא הִזְכִּיר בּוֹ ״מְאֹד״ כְּמוֹ בִּשְׁמִירַת הַנֶּפֶשׁ, אֲשֶׁר בִּשְׁמִירָתָהּ צָרִיךְ הָאָדָם לְהִזָּהֵר בְּיוֹתֵר מִבִּשְׁמִירַת הַגּוּף, לְכָךְ אָמַר: ״וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד״.

דָּבָר אַחֵר, שְׁתֵּי שְׁמִירוֹת אֵלּוּ הֵם עַל מִצְוֹת עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה, אֲשֶׁר עַל יָדָם יִשְׁמֹר כָּל הָאֵבָרִים וְהַגִּידִין אֲשֶׁר הַבַּיִת הָאֱנוֹשִׁי נָכוֹן עֲלֵיהֶם, כִּי כְּבָר אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (זהר וישלח קע:) כִּי רְמַ״ח מִצְוֹת עֲשֵׂה כְּנֶגֶד רְמַ״ח אֵבָרִים, וּשְׁסַ״ה מִצְוֹת לֹא תַעֲשֶׂה כְּנֶגֶד שְׁסַ״ה גִּידִין שֶׁבָּאָדָם, כִּי עַל זֶה נֶאֱמַר (קהלת יב יג): ״אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא״ זֶה מִצְוֹת לֹא תַעֲשֶׂה, ״וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר״ זֶה מִצְוֹת עֲשֵׂה, ״כִּי זֶה כָּל הָאָדָם״, כְּמִסְפַּר אֵבָרָיו וְגִידָיו. וְאָמְרוּ עוֹד: כָּל יְמֵי רָשָׁע הוּא מְחֻלָּל, הַיְינוּ מֵת חָלָל, כִּי בְּכָל עֲבֵרָה הוּא פּוֹגֵם אֶחָד מֵאֵבָרָיו אוֹ אֶחָד מִגִּידָיו. וְנִרְאֶה לִי לְחַלֵּק בֵּין לְשׁוֹן חָלָל, לִלְשׁוֹן מֵת, בְּאוֹתוֹ חִלּוּק שֶׁיֵּשׁ בֵּין מִצְוֹת עֲשֵׂה לְמִצְוֹת לֹא תַעֲשֶׂה, כִּי מֵת - מֵעַצְמוֹ מַשְׁמַע, וְחָלָל הַיְינוּ שֶׁנֶּהֱרַג בְּיָדַיִם, וְהָעוֹבֵר עַל מִצְוֹת עֲשֵׂה עוֹבֵר בְּשֵׁב וְאַל תַּעֲשֶׂה הֲרֵי הוּא פּוֹגֵם אֵבָר אֶחָד וְנַעֲשֶׂה מֵת מֵאֵלָיו, וְהָעוֹבֵר עַל מִצְוֹת לֹא תַעֲשֶׂה בְּקוּם וַעֲשֵׂה הֲרֵי כְּאִלּוּ הוּא הוֹרֵג בְּיָדַיִם אֵיזוֹ גִיד מִגִּידָיו וְעוֹשֵׂהוּ חָלָל וְחָלוּל מִן הַדָּם שֶׁבְּתוֹכוֹ, וְהַדָּם הוּא הַנֶּפֶשׁ, וּבִטּוּלוֹ אֲפִלּוּ מִן גִּיד אֶחָד מְסֻכָּן יוֹתֵר מִמִּיתַת אֵבָר אֶחָד, כִּי עַל כֵּן הֶחְמִירָה הַתּוֹרָה בְּעֹנֶשׁ הָעוֹבֵר עַל לֹא תַעֲשֶׂה מִבַּעֲשֵׂה, כִּי פְּגִימַת הַגִּידִין מְסֻכָּן מִפְּגִימַת אֵבָר. וְעַל זֶה אָמַר: ״רַק הִשָּׁמֶר לְךָ״, זוֹ שְׁמִירַת אֵבָרָיו, כִּי הֵם עַצְמוּתוֹ שֶׁל אָדָם, שְׁמִירָתָם תָּלוּי בִּשְׁמִירַת מִצְוֹת עֲשֵׂה. ״וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד״, זוֹ שְׁמִירַת הַגִּידִין, כִּי הַדָּם הוּא הַנֶּפֶשׁ וְצָרִיךְ שְׁמִירָה גְּדוֹלָה, לְכָךְ נֶאֱמַר ״מְאֹד״, וּשְׁמִירָה זוֹ עַל יְדֵי מִצְוֹת לֹא תַעֲשֶׂה. וְזֶה בֵּאוּר נָכוֹן.

פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים וְגוֹ׳. רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (אבות ג י) לָמְדוּ מִכָּאן שֶׁהַשּׁוֹכֵחַ דָּבָר אֶחָד מִמִּשְׁנָתוֹ מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ, כִּי גּוֹרֵם לְעַצְמוֹ שֶׁגַּם ה׳ יִשְׁכָּחֵהוּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (הושע ד ו): ״וַתִּשְׁכַּח תּוֹרַת אֱלֹהֶיךָ אֶשְׁכַּח בָּנֶיךָ גַּם אָנִי״. עוֹד דָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (חגיגה ט:) מִן פָּסוּק: ״וְשַׁבְתֶּם וּרְאִיתֶם בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע בֵּין עֹבֵד אֱלֹהִים לַאֲשֶׁר לֹא עֲבָדוֹ״ (מלאכי ג יח), שֶׁאֵינוֹ דוֹמֶה שׁוֹנֶה פִּרְקוֹ מֵאָה פְּעָמִים לְשׁוֹנֶה פִּרְקוֹ מֵאָה פְּעָמִים וְאֶחָד. וְשָׁמַעְתִּי רֶמֶז לַדָּבָר, ״לֹא עֲבָדוֹ״ רָאשֵׁי תֵּבוֹת שֶׁלּוֹ עוֹלֶה מֵאָה, לוֹמַר שֶׁהַלּוֹמֵד מֵאָה פְּעָמִים עֲדַיִן נִקְרָא ״לֹא עֲבָדוֹ״, ״עֹבֵד אֱלֹהִים״ לַאֲשֶׁר רָאשֵׁי תֵבוֹת עוֹלֶה מֵאָה וְאַחַת, כִּי הַשּׁוֹנֶה פִּרְקוֹ מֵאָה וְאַחַת פְּעָמִים נִקְרָא ״עֹבֵד אֱלֹהִים״.

וְזוֹ מִשֶּׁלִּי לַעֲשׂוֹת רֶמֶז יָקָר מִזֶּה, וְהוּא, כְּשֶׁתִּסְתַּכֵּל בְּמִלַּת זָכַר וּבְמִלַּת שָׁכַח תִּמְצָא מִסְפַּר מֵאָה וְאַחַת בֵּינֵיהֶם, וְהָרוֹצֶה לְבַטֵּל הַשִּׁכְחָה יַחֲזֹר עַל לִמּוּדוֹ מֵאָה וְאַחַת פְּעָמִים וּבָהֶם יִפְחֹת מִן מִסְפַּר שָׁכַח מִסְפַּר מֵאָה וְאַחַת וְיִשָּׁאֵר מִן שָׁכַח מִלַּת זָכַר. עַל כֵּן מֵאָז יִהְיֶה הַדָּבָר כָּמוּס אֶצְלוֹ לְזִכָּרוֹן לֹא יִשְׁכַּח עוֹד. וְקָרוֹב לִשְׁמֹעַ שֶׁהַמַּלְאָךְ הַמְמֻנֶּה עַל הַזִּכָּרוֹן, זָכוֹר שְׁמוֹ, וְיֵשׁ לוֹ רכ״ז כֹּחוֹת, וְהַמַּלְאָךְ הַמְמֻנֶּה עַל הַשִּׁכְחָה, שָׁכַח שְׁמוֹ, וְיֵשׁ לוֹ שכ״ח כֹּחוֹת, נִמְצָא שֶׁיֵּשׁ לוֹ מֵאָה וְאַחַת כֹּחוֹת יוֹתֵר מִן מַלְאַךְ שֶׁל הַזִּכָּרוֹן, עַל כֵּן הַשִּׁכְחָה גּוֹבֶרֶת עַל הָאָדָם. לְפִיכָךְ צָרִיךְ הוּא לַחֲזֹר עַל לִמּוּדוֹ מֵאָה וְאַחַת פְּעָמִים, כִּי בְּכָל פַּעַם וּפַעַם שֶׁיַּחֲזֹר הוּא מְחַסֵּר וּמַחֲלִישׁ כֹּחַ אֶחָד מִכֹּחוֹתָיו, וּכְשֶׁחָזַר מֵאָה וְאַחַת פְּעָמִים הֶחֱלִישׁ כָּל כֹּחוֹתָיו הַיְּתֵרִים וְנִכְנַס תַּחַת יַד הַמַּלְאָךְ הַמְמֻנֶּה עַל הַזִּכָּרוֹן וְלֹא יִשְׁכַּח עוֹד. רֶמֶז לַדָּבָר: ״הִשָּׁמֶר וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד״, רָאשֵׁי תֵּיבוֹת מִן אַרְבַּע תֵּבוֹת אֵלּוּ עוֹלֶה לְמִסְפַּר מֵאָה וְאַחַת, וְרָאשֵׁי תֵּבוֹת שֶׁל תֵּיבַת ״לְךָ״ הַיְינוּ לָמֶ״ד, וּכְאִלּוּ אָמַר, לְמֹד תּוֹרָתְךָ מֵאָה וְאַחַת פְּעָמִים פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים. וְזֶה רֶמֶז יָקָר.