וַיִּקְרָ֣א מֹשֶׁה֮ אֶל־כׇּל־יִשְׂרָאֵל֒ וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֗ם שְׁמַ֤ע יִשְׂרָאֵל֙ אֶת־הַחֻקִּ֣ים וְאֶת־הַמִּשְׁפָּטִ֔ים אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י דֹּבֵ֥ר בְּאׇזְנֵיכֶ֖ם הַיּ֑וֹם וּלְמַדְתֶּ֣ם אֹתָ֔ם וּשְׁמַרְתֶּ֖ם לַעֲשֹׂתָֽם׃

וּקְרָא מֹשֶׁה לְכָל יִשְׂרָאֵל וַאֲמַר לְהוֹן שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יָת קְיָמַיָא וְיָת דִינַיָא דִי אֲנָא מְמַלֵל קֳדָמֵיכוֹן יוֹמָא דֵין וְתַלְפוּן יָתְהוֹן וְתִטְרוּן לְמֶעְבָּדְהוֹן

ויקרא משה אל כל ישראל. כאשר פירשתי להשמיע דברי הברית את הבנים:

אל כל ישראל להשמיעם עשרת הדברות לנולדים אחר מתן תורה.

וַיִּקְרָא מֹשֶׁה. אוּלַי לְפִי שֶׁיָּרְשׁוּ כָּל הָאֲרָצוֹת הָהֵם, הָיוּ יִשְׂרָאֵל מְפֻזָּרִים בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת הָהֵם, לָזֶה הֻצְרַךְ לִקְרוֹת לְכֻלָּן. אוֹ אֶפְשָׁר שֶׁעַד עַתָּה הָיָה מְדַבֵּר עִם הָאֲנָשִׁים, וּכְשֶׁרָצָה לוֹמַר עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת קָרָא גַּם לַנָּשִׁים וְהַטַּף כְּמַעֲמַד הַר סִינַי, כְּאָמְרוֹ ״כָּל יִשְׂרָאֵל״.