וַתֹּאמְר֗וּ הֵ֣ן הֶרְאָ֜נוּ יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֵ֙ינוּ֙ אֶת־כְּבֹד֣וֹ וְאֶת־גׇּדְל֔וֹ וְאֶת־קֹל֥וֹ שָׁמַ֖עְנוּ מִתּ֣וֹךְ הָאֵ֑שׁ הַיּ֤וֹם הַזֶּה֙ רָאִ֔ינוּ כִּֽי־יְדַבֵּ֧ר אֱלֹהִ֛ים אֶת־הָֽאָדָ֖ם וָחָֽי׃

ותאמרו הן הראנו ה׳ אלהינו את כבדו ואת גדלו ואת קלו שמענו מתוך האש, היום הזה ראינו כי ידבר אלהים את האדם וחי. אבן עזרא מבאר ש״את כבודו״ הוא מראה האש, ״ואת גדלו״ הם קולות וברקים וקול שופר, ״ואת קולו״ הם עשרת הדברות. הפסוק מביא את דברי העם המתפעלים מן החוויה: הם ראו את כבוד ה׳ ושמעו את קולו מתוך האש, והבינו שאדם יכול לשמוע דיבור אלוהי ולהישאר בחיים. הפסוק מבטא את ההכרה של העם בגדולת המעמד ובנס שאירע להם. יש כאן שילוב של יראה והתפעלות: מצד אחד העם מכיר בעוצמת הגילוי, ומצד שני נדהם מכך שנשאר בחיים. הפסוק מכין את הבקשה הבאה של העם, שנובעת מן החשש שהמשך שמיעה ישירה יסכן את חייהם.