כִּ֣י מִ֣י כׇל־בָּשָׂ֡ר אֲשֶׁ֣ר שָׁמַ֣ע קוֹל֩ אֱלֹהִ֨ים חַיִּ֜ים מְדַבֵּ֧ר מִתּוֹךְ־הָאֵ֛שׁ כָּמֹ֖נוּ וַיֶּֽחִי׃

כי מי כל בשר אשר שמע קול אלהים חיים מדבר מתוך האש כמנו ויחי. אבן עזרא מבאר ש״קול אלהים חיים״ בא בלשון רבים, וש״חיים״ בא להפריש בין אלהים ובין הצבא, כי הוא אינו מתנועע מעצמו. הפסוק ממשיך את דברי העם, ומדגיש את הייחודיות של מה שחוו: אין שום בשר ודם ששמע קול אלהים חיים מתוך האש ונשאר בחיים כמותם. הפסוק מבטא הן את גודל הזכות שזכו לה והן את הפלא שבהישארותם בחיים. יש כאן הכרה של העם במיוחדות חווייתם, ובד בבד חשש להמשיך בה. הפסוק מחזק את הנימוק לבקשתם ממשה: מכיוון שכבר זכו לחוויה חד פעמית ופלאית זו ושרדו, אין הם רוצים לסכן את עצמם שוב, ולכן מבקשים שמשה יתווך בינם לבין ה׳ בהמשך.